תמציתיות ופשטות / רפי זברגר

זבחים עט ע''א

הקדמה

למדנו בדף ע''ח את דברי ריש לקיש המדהימים על תערובות של איסורים שונים: 
הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור, אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו.
שלושה איסורים מתערבבים זה בזה, לכאורה צריך להיות אבי אבות האיסורים, שהרי אם היה רק איסור אחד, היינו בוודאי אוסרים, על אחת כמה וכמה אם יש כמה איסורים מעורבים זבה בזה. ריש לקיש ''מפתיע'' אותנו ופוסק שאדם אינו מתחייב על אכילת תערובת האיסורים מפני ש''כל איסור מתבטל בשאר האיסורים'' ולכן כאילו אינו קיים!
אומרת הגמרא, כי מדין מחודש זה של ריש לקיש, ניתן להסיק שלוש מסקנות הלכתיות:
1. איסורין מבטלין זה את זה - למרות שניתן היה לחשוב כי דין ביטול הינו רק אם איסור התערב עם היתר, ואז האיסור בטל בהיתר. אך אנו לומדים מדברי ריש לקיש, כי ביטול שייך גם באיסורים, ולכן בעצם כל איסור מתבטל באיסורים האחרים, וכאילו שאין פה אף איסור, למרות שמדובר פה בשלושה איסורים שונים. 
2. נותן טעם ברוב לאו דאורייתא – גם אם האיסור אינו מאותו המין של ההיתר, אך נותן טעם ומורגש טעמו של האיסור בתערובת, גם אז אנו אומרים כי מדין דאורייתא בטל האיסור. ולא אומרים ''נותן טעם אסור''. 
3. התראת ספק לא שמה התראה – התראת ספק הינה התראה שהעדים מתרים את מבצע העבירה שלא לעבור עבירה שלא ברור כלל אם המבצע אכן הולך לעבור עבירה זו. שהרי במקרה שלנו, היו יכולים להתרות בפניו ולומר, כי לא יאכל אפילו חלק מן התערובת שמא יעבור על איסור פיגול, או איסור נותר או איסור טמא. מהפטור של ריש לקיש אנו למדים כי התראת ספק כזאת, אשר אינה ברורה חד משמעית מהי העבירה, אינה מחייבת. 
 

הנושא

לאחר שקלא וטריא בגמרא על הנושאים הקשורים לדינים אשר ריש לקיש לימד אותנו, מסכם רבא את הסוגיה ההלכתית:
אמור רבנן בטעמא, ואמור רבנן ברובא, ואמור רבנן בחזותא. מין בשאינו מינו – בטעמא, מין במינו -ברובא, היכא דאיכא חזותא במראה.
יש תערובות אשר פוסקים בהם לפי הטעם, יש שפוסקים לפי רוב, ויש גם אשר פוסקים לפי המראה. והוא מפרט.
• מין בשאינו מינו – הולכים לפי הטעם. אם האיסור נותן טעם בהיתר, למרות שהוא מהווה מיעוט - אינו מתבטל.
• מין במינו באופן עקרוני ומדין תורה מתבטל ברוב. כלומר, אם יש רוב היתר ומיעוט איסור, הרי שהאיסור בטל והתערובת מותרת. חכמים סייגו דין זה במספר אפשרויות:
o בתערובת ''רגילה'' האיסור בטל רק אם יש שישים כנגדו באיסור
o אם יש תערובת הכוללת תרומה, הרי שהתרומה מתבטלת רק אם יש מאה כנגדה
o תערובת של כלאים מתבטל רק אם יש מאתיים כנגדו.
• בנושאים שיש משמעות למראה, כגון הכשרת מקוה מים, הרי שהולכים אחר המראה, ואם התערב יין במקווה, וצבע היין נראה בתוככי המקווה הרי שהמקווה פסול.
 

מהו המסר?

דברי הסיכום של רבא מלמדים אותנו פרק בהתנהלות. ייתכן שאנשים ילבנו נושאים שונים, ידונו בו מכל הצדדים האפשריים, יעלו סברות לכאן ולכאן, וכל אחד יביע דעה וכיוון, והבלגן ישלוט.
המטרה היא בסופו של דבר לכנס את כל הנושאים ואת כל הדוברים לסיכום דברים ממצה. לא להשאיר דברים פתוחים, לנסות להגדיר בצורה מדויקת את המסקנות, כך שיהיו ברורים לכולם, ורצוי מאוד מוסכמים על כמה שיותר אנשים.
יש לציין שמשימה זו אינה פשוטה כלל ועיקר. יש להימנע מלהרבות במילים, להשתדל לא לסבך אלא לפשט, ולהגדיר עד כמה שניתן את מירב הנושאים. גם את אי ההסכמות יש להכניס לסיכום, ולהכריז עליהן בקול גדול.
גם בהתנהלות מול ילדים או תלמידים, או כל ''קבוצה מקבלת'' אחרת, יש לשים לב לעיקרון זה. ניתן לדסקס דברים, לחשוב מחשבות, לעלות סברות, אך בסופו של דבר צריך להגיע ''השורה התחתונה'' הברורה לכולם.
המפתח להצלחה בנושא זה, כמו גם בנושאים רבים אחרים הוא פשטות ותמציתיות.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]