סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

עידוד להשקעה / רפי זברגר

זבחים עב ע''ב

 

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה בפרק: כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל, אפילו אחת בריבוא ימותו כולן. 
הסברנו בגמרא, כי מדובר על הרבה קרבנות כשרים, שנתערבו בבהמה אחת הפסולה לקרבן (אחד מחמש חטאות מתות (חטאת שמתו בעליה, ולד חטאת..) או שור הנסקל ועוד) – הבהמה הפסולה פוסלת את כול שאר הבהמות, וכולן חייבות למות. 
 

הנושא

שאלה הגמרא בדף שלנו: וניבטלו ברובא?
מדוע פסקה המשנה, לאור הסבר הגמרא לעיל, כי בהמה אחת יכולה לפסול אפילו עשרת אלפים בהמות כשרות, ומדוע בהמה פסולה זו, אינה מתבטלת ברוב בהמות כשרות?
מנסה הגמרא לומר: וכי תימא חשיבי ולא בטלי?
אולי בגלל שבהמה זו ''חשובה'' ולכן אינה בטלה ברוב?
על כך אומרת הגמרא: הניחא למאן דאמר כל שדרכו לימנות שנינו, אלא למאן דאמר את שדרכו לימנות שנינו, מאי איכא למימר? 
ישנה מחלוקת לגבי ביטול דבר בדבר אחר. יש אומרים ''כל שדרכו לימנות שנינו'', ויש אומרים "את שדרכו לימנות שנינו''. ננסה להסביר את ההבדל בין שתי השיטות:
1. '''כל שדרכו לימנות'' – אם יש דבר שאנשים מקפידים עליו, ומוכרים אותו רק במניין (ולא במשקל), דבר המעיד על חשיבותו, אך לא כולם מקפידים עליו כל כך, כך שיש אנשים שאינם מוכרים אותו במניין – זהו מצב של ''כל שדרכו להימנות''. משמעות: רוב האנשים מחשיבים את הדבר, לעומת מיעוט שלא . 
2. ''את שדרכו להימנות'' – אם כולם מחשיבים את הדבר וכולם מוכרים אותו רק במניין. לפי שיטה זו, רק אם המצב הוא כזה שכולם מחשיבים אותו, רק במקרה זה הדבר אינו בטל מרוב חשיבותו. 
שואלת הגמרא: ניתן להבין ולהסביר את המשנה שלנו לשיטת ''כל שדרכו להימנות'', שהרי אצלנו, רוב האנשים מוכרים בהמה לפי מניין, ולכן ברור מדוע בהמה אחת אינה מתבטלת. אם לפי השיטה של ''את שדרכו להימנות'', שרק אם כולם מקפידים ומוכרים במניין, רק אז הדבר אינו בטל, אם כן, אצלנו במשנה יש אנשים המוכרים את כל העדר בבת אחת, ולא לפי מניין, אם כן, לפי שיטה זו הבהמה הפסולה הייתה צריכה להתבטל, כיוון שאין כאן מצב שכולם מקפידים על המניין, ומדוע פסקה המשנה ברישא, כי ימותו כל הבהמות אם בהמה פסולה התערבה בהם?
הגמרא מציגה את מקור השיטות של ''את שדרכו להימנות'' ו"כל שדרכו להימנות'', ממשנה במסכת ערלה (ג', ו'-ז'): 
מי שהיו לו חבילי תילתן של כלאי הכרם - ידלקו.
אם יש תילתן (''קטניות ממתיקות'') של כלאי הכרם – חייבים לשרוף אותם, שהרי כלאי הכרם אסורים אף בהנאה. 
אם תילתן של כלאי הכרם התערבבו עם פירות המותרים, יש במשנה שם שלוש דעות: 
• רבי מאיר : כולן ידלקו
חכמים : יעלו באחד ומאתים. רק אם יש מאתיים ויותר של היתר כנגד האיסור, רק אז בטלים פירות כלאי הכרם. 
והמשנה מסבירה את שיטתם: 
שהיה רבי מאיר אומר כל שדרכו למנות מקדש – רבי מאיר סובר ''כל שדרכו להימנות'' ולכן, אם רוב האנשים מוכרים זאת במניין, לכן הדבר "חשוב" ואינו בטל, ולכן במשנתנו שורפים את כל הבהמות, וכלאיים אינו מתבטל כלל. 
שהרי חכמים פוסקים: אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד רבי עקיבא אומר שבעה. ואלו הן אגוזי פרך, ורימוני באדן, וחביות סתומות, וחילפי תרדין, וקילחי כרוב, ודלעת יונית. ר' עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית.
לדעת חכמים, ישנם רק ששה דברים, שהם ''חשובים'' ואינם מתבטלים. המשנה מפרטת את ששת הדברים החשובים, ורבי עקיבא מוסיף עליהם גם ''ככרות של בעל הבית''. כיוון שבעל(ת) הבית עושה ככרות מיוחדים, ולא סטנדרטיים כמו שעושים במאפיה, לכן הם חשובים ואינם מתבטלים.
לכן, לפי חכמים תלתן, הוא אינו אחד מששת הדברים החשובים, ולכן אין צורך לשרוף את כל התערובת כמו שסובר רבי מאיר, אלא עולה באחד ומאתיים (זהו השיעור של ביטול תערובות בכלאיים). 
בהמשך מביאה הגמרא מחלוקת בשיטת רבי מאיר, האם הוא סובר ''כל שדרכו להימנות'' (ריש לקיש), או ''את שדרכו להימנות (רבי יוחנן), ומפאת קוצר היריעה לא נאריך. 
 

מהו המסר?

בהסבר המשנה במסכת ערלה למדנו את שיטת רבי עקיבא, אשר הוסיף ל"ששת הדברים החשובים'' בשיטת חכמים גם את ככרות של בעל הבית. תוספת זו מלמדת אותנו עיקרון מאוד מעניין. כאשר אדם משקיע במשהו, הרי הדבר הופך להיות ''חשוב''. אדם טרח ועמל: לש את העיסה, קלע את החלה והכינה ''עם כל הלב והנשמה'', אזי יש להתייחס לחלות אלו באופן שונה. הן לא אותן חלות הנמכרות בשוק לכל דיכפין. אלא חלות מיוחדות, ולכן אין הם מתבטלות בתערובות גם לא ביחס של אחד לאלף.
גם כך צריך להתייחס לכל השקעה ולכל מאמץ של כל אדם. לכבד את ההשקעה, להתייחס אליו בכבוד, גם אם התוצאה לא כל כך טובה כפי שהוא ציפה. כמובן שהדבר נכון ביחס הורים לילדים. הרבה פעמים הילד משקיע ולא כל כך מצליח. אין לזלזל חס וחלילה, אלא לחזק ולעודד ולדרבן את הילדים להשקיע עוד ועוד, תוך הנחייה מתאימה במקרה הצורך.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר