הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אלא מעתה... הכי השתא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים סו ע"א

אין צריך להבדיל. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אלא מעתה, גבי בור דכתיב: +שמות כא+ ולא יכסנו, ה"נ דאין צריך לכסות! הכי השתא, התם כיון דכתיב: +שמות כא+ בעל הבור ישלם, עלויה הוא דרמי לכסויי, אבל הכא מכדי כתיב: והקריבו, חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף, לא יבדיל למה לי? ש"מ: אין צריך להבדיל.

1.
הביטוי "אלא מעתה" מהווה פתיחה לקושיית סברא על סוגיה אחרת, נושא אחר, שאם נדון בו על פי עקרונות סוגייתנו צריך להיות, שם, דין שונה וכנראה גם קשה.

2.
רב אחא בריה דרבא מקשה על שיטת רבי אלעזר ברבי שמעון בברייתא, ורב אשי דוחה את הקושיה. הפתיחה לדחייה היא על ידי השימוש בביטוי "הכי השתא".

3.
לפעמים הביטוי "הכי השתא" פותח דחיה של תרוץ דווקא, ולא לדחיית קושיה כבסוגייתנו.

4.
לחם משנה הלכות שחיטה פרק ו:

הלב שניקב וכו'. שם בפסקא בעי ר' זירא לבית חלל קטן או לבית חלל גדול א"ל אביי מאי תבעי לך מי לא תנן רבי שמעון אומר עד שתנקב לבית הסמפונות וכו' הכי השתא התם לבית הסמפונות וכו' הכא לבית חללו מה לי חלל גדול מה לי חלל קטן ע"כ. ולכאורה נראה דליכא פשיטותא כלל דר' זירא דחי פשיטותא דאביי ונשאר הדבר בספק. וא"כ יש לתמוה על רבינו איך כתב שהיא טרפה ודאית ולא כתב ספק ואדרבא לכאורה נראה פשט הגמרא דעדיין לא איפשיטא הבעיא. וי"ל דנראה לו לרבינו דמדקאמר גמרא בתירוצא מה לי חלל גדול מה לי חלל קטן לשון דפשיטותא הוא וה"ק ליה ר' זירא לאביי השתא דאמרת לי דרבה מפרש דלבית הסמפונות ר"ל לסמפון גדול א"כ בעיא שלי היא פשוטה דמדלא נקט כאן לבית חלליה כמו דנקט שם לבית הסמפונות משמע דס"ל מה לי חלל גדול מה לי חלל קטן וכן הרא"ש ז"ל סובר דפשיטותא הוא וכדברי רבינו:

מוכח מדבריו, שהביטוי "הכי השתא" מורה שאין זה פשיטותא. [דבריו מובאים גם אצל הרב מאזוז בספרו "דרכי אמת", כשמסביר את הביטוי "הכי השתא"]

5.
וראה בחידושי הריטב"א [וכנראה גם מהרשב"א] מסכת כתובות דף כז עמוד א [וראה במהדורת "מוסד הרב קוק", בהערה, שם, 58]:

"הכי השתא התם ודאי איכא טומאה בחד מינייהו הכא מי יימר דאיטמו. והאי לישנא מוכח דבקושטא אמרינן הכי ולא בדרך דחיה,.."

מדברי הריטב"א משמע שהדין שמופיע אחרי "הכי השתא" לא נאמר רק כדי לדחות את הקושיה/תרוץ אלא הוא דין נכון גם למסקנה.

6.
ונראה לומר, שתלוי על מה בא הביטוי "הכי השתא". אם הוא בא אחרי קושיה, כמו בסוגייתנו, הרי שזוהי דחייה מוחלטת, והדין נשאר כמו שהיה לפני הקושיה.

6.1
אבל אם הביטוי בא לדחות הוכחה לפתרון בעיה, הרי שהביטוי "הכי השתא" מהווה רק דחיית ההכרח שבהוכחה, אבל לא מכריע את גוף השאלה, כמו בדין שמובא ב"לחם משנה".