אפרו של יצחק
זבחים סב ע"א
"בשלמא בית מינכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי?...
רבי יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום".
קשה,
א. יצחק כלל לא הוקרב ומנין האפר?
ב. אם תמצי לומר שהכוונה לאיל שהוקרב במקום יצחק, למה לא נאמר אפרו של אילו של יצחק, כלשון המדרש בבראשית רבה פרשת וירא פרשה נו, ט?
ג. הכיצד ראו דוקא את אפר הקרבן הראשון שהוקרב באותו מקום, ולא את אפר שאר אלפי ורבבות הקרבנות שהוקרבו באותו מקום, הלא החדש מכסה את הישן?
ד. אם תאמר שאפר שאר קרבנות אבד יחד עם המזבח שהוקרבו עליו שחרב, קשה הרי גם אילו של יצחק הוקרב על גבי מזבח, ככתוב (בראשית כב, ט) וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים. (שם יג) וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. ומזבח זה לא נותר במקדש.
ה. למה דוקא חכם בשם רבי יצחק הזכיר את אפרו של יצחק?
אלא שאמרו במדרש ויקרא רבה: (פרשת בחוקותי פרשה לו) "ורבנין אמרין רואין אפרו שֶׁלְּיִצְחָק כאילו הוא צבור על גבי המזבח". מדובר ביצחק עצמו. "חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה". כיון שמסר עצמו להקרבה לשם שמים, כבר זכה ובא בשכרו כאילו צבור אפרו על גבי המזבח. ובאותה הקרבה נחנך המזבח ומקומו, ובכל קרבן צריך אדם לראות את עצמו כאילו הקריב את נפשו לפני ה' כיצחק.
ורגילים לקרא שמות לתינוקות כשמות הגדולים אשר בארץ, למען ילמדו להיות כמותם ולידבק במעשיהם ובמידותיהם. וזהו שאמר רבי יצחק נפחא, אני שנקרא בשם יצחק אבינו, רגיל אני לשים על ליבי את מסירות נפשו בעקידה. וכך ודאי ניכר היה מקום המזבח בעת שחיפשו אחריו, שהרי "המקום גורם", ובמקום המזבח מתעוררת נפש האדם לדבוק במידת מסירות הנפש כיצחק אבינו, שבזה המקום נעשה אב וראשון למסירות נפש ליקרב לפני ה'.
