הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תניא אידך

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים ס ע"ב

כי סליק רבין אמרה לשמעתא קמיה דרבי ירמיה, אמר: בבלאי טפשאי, אמטול דיתבי בארעא חשוכא אמרי שמעתא דמחשכא!
לא שמיע להו הא דתניא: בשעת סילוק מסעות - קדשים נפסלין, וזבים ומצורעים משתלחים חוץ למחיצה, ותניא אידך: בשני מקומות קדשים נאכלים!
מאי לאו הא בקדשי קדשים, הא בקדשים קלים.

1.
רבי ירמיה מביא שתי ברייתות סותרות ומיישב אותן. על ידי יישוב הסתירה הוא מגיע למסקנה שמותר לאכול קדשים קלים בזמן שאין מזבח, ובזה יש קושיה על אביי.

2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרנב:

תניא אידך. שיטת התלמוד היא למנקט הך לישנא היכא דקא מייתי ברייתא אחריתי לסיועי קמייתא
ומצאתי מחודש דקאמר תניא אידך היכא דברייתא בתרייתא פליגי אקמייתא בסוטה [דף] ט"ו ב' דקאמר תניא אידך ומן העפר אשר יהיה וכו' ופי' רש"י פליגי אקמייתא וכו' עיין שם:

ה"יד מלאכי" אומר שמשמעות הביטוי "תניא אידך" היא סיוע מהברייתא לאחת הדעות.

2.1
כמו כן הוא מציין שלעיתים הביטוי הזה דווקא פותח ציטוט ברייתא שסותרת את הדעה שלפניה.

3.
בסוגייתנו, הברייתות מובאות כדי להציג סתירה ביניהם ולא מדובר שהברייתא השניה מסייעת לברייתא הראשונה. יוצא, אפוא, שסוגייתנו שייכת ל"חריג" - שהביטוי "תניא אידך" מציג דווקא סתירה בין שתי ברייתות - וכלעיל בסעיף 2.1. ועל ידי הסתירה הגמרא מגיעה למסקנה שממנה קשה על אביי.

4.
אבל אפשר לומר פשוט יותר. ה"יד מלאכי" מדבר על הביטוי "תניא אידך", ואילו בסוגייתנו מדובר בביטוי "ותניא אידך" ["ו" לפני "תניא"], ואפשר לומר שגם אם "תניא אידך" פותח ברייתא שמובאת לסיוע, הרי ש"ותניא אידך" – פותח ברייתא להצגת סתירה לברייתא הראשונה - כבסוגייתנו.

5.
אולם יש לבדוק זאת לפי התוס' הבא:
תוספות מסכת בבא מציעא דף קטז עמוד א:

ותניא אידך - לפי מה שפירש בקונטרס דמקמייתא ליכא לאוכוחי קשה לר"י דא"כ מבתרייתא נמי ליכא להוכיח דאיכא למימר שלא בא ללמד אלא שחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו אבל לא לחייב שלש
ועוד דמקמייתא איכא לאוכוחי שפיר כדרב יהודה דלרב הונא אי חייב שתים ע"כ חייב שלש דכיון דיליף מריחים ורכב ליתן בהן לאו של ריחים ורכב ולכך חייב שתים אחת משום ריחים ואחת משום רכב א"כ חייב נמי מלקות שלישי משום כי נפש הוא חובל ואי לא יליף ליתן בהן לאו של ריחים אלא לאו של כי נפש הוא חובל לחודיה א"כ לא יחייב אלא אחת דמכי נפש הוא חובל לא מיחייב אפילו בריחים ורכב אלא אחת ע"כ נראה לר"י דגרס תניא אידך בלא וי"ו וכן גרס ר"ח.

משמע מתוס' [בניגוד לדעת רש"י - לפי הבנת תוס'] שהביטוי "ותניא אידך" בא לחזק ולהוכיח את מה שמובא בברייתא הראשונה, וכלעיל בסעיף 2.

5.1
והביטוי "תניא אידך" מציין הוכחה נוספת [ולא חיזוק לברייתא הראשונה, ולא כסתירה לאותה ברייתא].

6.
בכל אופן נשאלת השאלה מדוע הגמרא משתמשת בביטוי "תניא אידך" כאשר היא מקשה בין שתי ברייתות - לפי ההסבר לעיל בסעיף 2.1 - ולא בביטוי "ורמינהו"?

7.
אולי יש לומר: כאשר הברייתות הובאו למטרת קושיה/הוכחה בא בלשון "ותניא אידך" כבסוגייתנו.
וכאשר הסתירה בין הברייתות נועדה לחדש דבר חדש ובלי קשר לדברי אמוראים קודמים, אזי הביטוי הוא "ורמינהו...".