סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 

דרכי התמודדות עם דחק ולחץ / רפי זברגר

זבחים נח ע"א

 

הקדמה

היום אנו מתחילים פרק שישי - קדשי קדשים. בתחילת הפרק אנו עדיין מסיימים נושאים שעסקנו בהם בפרק הקודם - איזהו מקומן: קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח רבי יוסי אומר: כאילו נשחטו בצפון. ר' יוסי בר' יהודה אומר: מחצי המזבח ולדרום כדרום, מחצי המזבח ולצפון כצפון:
למדנו בפרק הקודם כי קודשי קודשים שחיטתם בצפון העזרה. משנתנו דנה, האם ניתן לשחוט גם על ראש המזבח? רבי יוסי פוסק שאין בעיה, ואנו מחשיבים שחיטה זו כאילו בוצעה בצפון המזבח. לעומתו ר' יוסי בן ר' יהודה מחלק בין החצי הצפוני של ראש המזבח – שם מותר לשחוט, אך בחצי הדרומי של ראש המזבח – נחשב לחלק הדרומי ואסור לשחוט. 
 

הנושא

בתחילת הגמרא ניסה רב אסי בשם ר' יוחנן להסביר את דעת רבי יוסי במשנה באופן הבא: 
כוליה מזבח בצפון קאי. ומאי כאילו? מהו דתימא בעינן על ירך וליכא, קא משמע לן. 
רבי יוסי סובר כי כל המזבח נמצא בצפון המזבח (למדנו מחלוקת בנושא מיקום המזבח בפרקים הקודמים, וגם נעסוק בכך בהמשך). מכיוון שהמזבח בצפון, אין בעיה לשחוט עליו. 
לפי זה קשה לשון רבי יוסי במשנה: כאילו נשחטו בצפון מה כוונת המילה כאילו? עונה רב אסי כי היה אפשר לחשוב שיש לשחוט דווקא על ריצפת העזרה, בגלל המילה יֶרֶךְ בספר ויקרא (א', י''א): וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה , לכן בא רבי יוסי ואומר, כי למרות ההבנה האפשרית, ניתן לשחוט גם על ראש המזבח. 
רבי זירא מקשה על רב אסי: אלא מעתה, לר' יוסי ברבי יהודה הכי נמי דחציו בצפון וחציו בדרום?
לפי שיטת רב אסי, היה צריך להיות שרבי יוסי בר' יהודה, חולק וסובר כי המזבח היה חציו בצפון וחציו בדרום, שהרי הוא מכשיר לשחוט רק בחלק הצפוני של ראש המזבח? וזה לא ייתכן, שהרי רב אסי בעצמו, אמר בשם רבי יוחנן, כי השוחט במקום המזבח על האדמה (בהמשך יוסבר כיצד ייתכן לבצע זאת) השחיטה פסולה. מכאן, שאף מקום החצי הצפוני של המזבח, לא היה בצפון העזרה (שהרי אם כן הייתה בצפון העזרה, השחיטה הייתה צריכה להיות כשירה).
רב אסי ''מתקן'' את שיטתו ומסביר אחרת את מחלוקת התנאים: 
שניהם מקרא אחד דרשו (שמות, כ', כ'): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ. ר' יוסי סבר: כולו לעולה וכולו לשלמים, ורבי יוסי בר' יהודה: סבר חציו לעולה וחציו לשלמים.
מן הפסוק מסוף פרשת יתרו המצוטט כאן, משמע במפורש כי ניתן לשחוט (וְזָבַחְתָּ) על המזבח ''עולות ושלמים''. רבי יוסי הבין את הפשוט כפשוטו, כי ניתן להקריב על כל המזבח גם עולות (קדשי קדשים) וגם שלמים (קדשים קלים). 
לעומתו, רבי יוסי בר' יהודה סובר, כי בחציו הצפוני ניתן לשחוט קדשי קדשים (כדוגמת עולה). וזאת, למרות שהוא סובר כי המזבח כולו עמד בדרום העזרה, שכן, זהו דין מיוחד של שחיטה על המזבח, הנלמד מתוך פסוק זה. בחלק הדרומי של המזבח ניתן לשחוט לפי שיטה זו רק קדשים קלים. 
הגמרא מסבירה את הטעמים של כל אחד מהשיטות בהסבר הפסוק הנ''ל:
• רבי יוסי בר' יהודה: דאי סלקא דעתך כולו לעולה כשר, השתא כולו לעולה כשר, כולו לשלמים מיבעיא?
אומר רבי יוסי בן רבי יהודה: אם נכון הדבר כשיטת רבי יוסי, שכל המזבח כשר לשחיטת קרבן עולה (קדשי קדשים), לכאורה לא ברור מדוע התורה מזכירה בפסוק גם שלמים, שהרי אם כשר לעולה, בו יש דין שחיטה בצפון, כל שכן שאמור להיות כשר לקרבנות שלמים, בהם אין דין שחיטה בצפון. 
• רבי יוסי - איצטריך, סלקא דעתך אמינא, עולה הוא דדחיק ליה מקום, אבל שלמים דלא דחיק ליה מקום, אימא לא – קא משמע לן. 
למרות שכל המזבח כשר לקרבן קדשי קדשים (עולות), יש צורך לומר שהמזבח יהיה כשר גם לשלמים. שהרי ניתן היה לחשוב שהתורה מתירה בהיתר מיוחד לשחוט קדשי קדשים על המזבח, כיוון ש''יש להם מקום דחוק''. 
שהרי שחיטת קדשי קדשים רק בצפון, וזהו מקום מוגבל ודחוק. לכן, ניתן לחשוב כי התורה ''מרחיבה'' את מקום שחיטת קרבנות קדשי קדשים גם על המזבח. אבל שלמים, שיש להם את כל העזרה לשחיטה, אולי התורה לא הייתה מתירה לשחוט גם על המזבח, לכן פירטה התורה, כי גם קרבנות שהם קדשים קלים מותרים לשחיטה על ראש המזבח. 
 

מהו המסר?

למדנו היום את סברת רבי יוסי של דדחיק ליה מקום. אם ''המקום דחוק'' יש סברה "להרחיב את המקום".
אמנם למסקנה, התורה מתירה גם להקריב גם קדשים קלים על ראש המזבח למרות ש''מקומם אינו דחוק'', אך ההווא אמינא נשארת בעינה.
הסברה העומדת מאחורי אותה הווא אמינא: להשתדל "לא להשאיר מקומות דחוקים מידי".
התורה מבקשת לומר, כי אין מטרה להדחיק, לצמצם ולהקשות, אלא דווקא להיפך. אם יש מצב לחוץ, אין מספיק מקום, ''הרגשת מחנק'' - נחפש בכל הכוח להרחיב ו''לשפר תנאים''.
גם על ראש המזבח, למרות היותו מקום קדוש, מקום של הקרבת הקרבנות, למרות זאת, אם צריך ויש לחץ בקטע הצפוני של העזרה, ניתן גם לשחוט בראש המזבח.
נלמד מתוך עיקרון זה גם לחיינו. אם נחוש כי ילדינו נמצאים ''במצב דחוק'', קשה להם והם מרגישים לחץ חזק, הרי שנחפש בכל דרך לאתר דרכים נוספות וחדשות, על מנת להפיג את הלחץ, ''לתת יותר מקום'', ולשפר ולהקל מן המצב המעיק והלוחץ.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר