סקר
באיזה גיל התחלת ללמוד דף יומי






 

בריחה ממצבי ביניים / רפי זברגר

זבחים נו ע"ב

 

הקדמה

למדנו במשנה השניה בדף נה. כי שלמים נאכלים לשני ימים ולילה. כלומר ביום השחיטה, לילה שאחריו, ויום לאחר מכן. 
נזכיר עוד שני דינים השייכים לזמן קרבן שלמים:
1. אימורים (חלקים פנימיים אשר מוקרבים על המזבח) דינם בשריפה כל הלילה שלאחר אותם שני ימים ולילה, כמו כל הקרבנות האחרים, שאימורים נשרפים תמיד בלילה שלאחר זמן אכילת הבשר. 
2. אם נשאר מהבשר הנאכל אחרי אותם שני ימים ולילה, הרי שיש להם דין נותר ויש לשרוף אותו. בהמשך הגמרא מובאת ברייתא ממדרש ספרי, הלומדת מפסוק (ויקרא ז', י''ז): וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָרףּ. כי יש לשרוף את הנותר רק למחרת, בלשון התורה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי.
 

הנושא

ישנן בגמרא שתי מחלוקות הקשורות לשני ימים ולילה שלאחר של קרבן שלמים: 
1. איתמר: המחשב לאור שלישי - חזקיה אמר: כשר, רבי יוחנן אמר: פסול.
אם
באחת מעבודות הקרבן חשב הכהן לאכול את בשר קרבן השלמים בלילה שלאחר זמן אכילתו, בלשון הגמרא: אור לשלישי, יש מחלוקת אמוראים האם נחשב למחשבת פיגול או לא. חזקיה פסק שאין זו מחשבת פיגול ורבי יוחנן חלק וסבר כי זו מחשבת פיגול המחייבת את אוכל הקרבן בכרת. 
הגמרא מסבירה בהמשך את סברתם של החולקים: חזקיה מכשיר, כיוון שלא אינתיק לשריפה – כפי שלמדנו בהקדמה השנייה לעיל, עדיין לא הגיע זמן שריפת הבשר הנותר (אלא רק בבוקר למחרת), זמן זה אינו מוגדר ''חוץ לזמנו'' ואינו פיגול. לעומתו, רבי יוחנן, נוקט בסברה הנראית על פניו כפשוטה יותר: דהא אידחי ליה מאכילה. 
מכיוון שנגמר זמן אכילה, הרי זה מוגדר כחוץ לזמן, והחושב מחשבה באחת מעבודות הקרבן לאכול בזמן זה, הרי זו מחשבת פיגול. 
2. האוכל לאור שלישי, חזקיה אמר: פטור דלא אינתיק לשריפה, רבי יוחנן אמר: חייב

כאן לא מדובר על מחשבה אלא על מעשה. אדם האוכל בשר שלמים בלילה לאחר שני ימים ולילה, הזמן בו אנו עוסקים. חזקיה ורבי יוחנן פסקו בשאלה זו לפי אותן סברות שפסקו במחלוקת הקודמת. חזקיה אשר פסק קודם, שאין מחשבה על הזמן הזה נחשב מחשבת חוץ לזמנו בגלל שעדיין אין דין שריפה, פוסק במקרה זה, כי יהיה פטור, כיוון שעדיין לא הגיע זמן נותר ממש. לעומתו, רבי יוחנן אשר פסל במחשבת חוץ לזמנו על לילה זה, כיוון שזהו ממש חוץ לזמן המותר לאכילה, פוסק כאן כי אכילתו מחייבת קרבן חטאת, כיוון שיש פה חטא ודאי!
הגמרא מביאה ברייתא מפורשת כשיטת רבי יוחנן, הקובעת כי לילה זה שלאחר שני ימים ולילה נחשב ''חוץ לזמנו'' לכל דבר ועניין. הן לעניין מחשבת חוץ לזמנו, והן לעניין אכילת הבשר. 
 

מהו המסר?

למדנו היום על ''זמן ביניים'' הדורש הגדרה מדויקת. הלילה שלאחר שני ימים ולילה, אשר מצד אחד כבר נאסר באכילה, אך מצד שני, אין עדיין מצוות שריפה. ספק זה בדרך כלל מייצר מחלוקות, כיוון שבאמת ניתן לראות תחום זמן זה בשני אופנים שונים, שלכל אופן ''יש על מה לסמוך''.
כפי שתורה מלמדת אותנו בהלכות קרבנות שלמים, אנו גם מכירים כי ישנם בחיים ''מצבי ביניים'' כאלו. מצב בו הסתיים הסטטוס קודם, אך עדיין לא התחיל הסטטוס חדש.
אם נלמד מהוכחת הגמרא כשיטת רבי יוחנן, הרי שנוכל לומר, כי ''גם בחיים נפסוק כרבי יוחנן''. כלומר, אם נקלענו למצב ביניים שכזה, הרי נשים את הפוקוס על עזיבת הסטטוס הקודם, ונתייחס למצב ביניים זה כבר עתה אנו במצב חדש, למרות שפורמאלית עדיין לא נכנסנו לסטטוס החדש. במילים אחרות, נסיר מעלינו ספיקות מיותרים, לא ניכנס לדילמות ושאלות קשות, אלא נחליט במציאות אשר סיימנו מצב אחד, הרי שמבחינתנו ''אנו ממשיכים הלאה'' וכבר מחשיבים את מצב הביניים כשלב החדש הבא.
הרעיון העומד מאחורי שיטת רבי יוחנן, הינה להיות כמה שפחות במצבי ספק, להגדיר לעצמנו היטב בכל רגע נתון באיזה סטטוס אנו נמצאים, ולא להתברבר יותר מידי בשאלות וספיקות. .


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר