הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אפשר איתא להא דרבי..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
זבחים נח ע"א
/מתני'/. קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח - רבי יוסי אומר: כאילו נשחטו בצפון; ר' יוסי בר' יהודה אומר: מחצי המזבח ולדרום - כדרום, מחצי המזבח ולצפון - כצפון.
גמ'. אמר רב אסי א"ר יוחנן, אומר היה ר' יוסי: כוליה מזבח בצפון קאי. ומאי כאילו? מהו דתימא: בעינן על ירך וליכא, קמ"ל.
אמר ליה רבי זירא לרב אסי: אלא מעתה, לר' יוסי ברבי יהודה הכי נמי דחציו בצפון וחציו בדרום! וכי תימא הכי נמי, והא את הוא דאמרת משמיה דרבי יוחנן: מודי רבי יוסי בר"י שאם שחטן כנגדן בקרקע - פסולה!
אמר ליה, הכי קאמר רבי יוחנן: שניהם מקרא אחד דרשו, +שמות כ+ וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך - ר' יוסי סבר: כולו לעולה וכולו לשלמים; ורבי יוסי בר' יהודה סבר: חציו לעולה וחציו לשלמים, דאי ס"ד כולו לעולה כשר, השתא כולו לעולה כשר, כולו לשלמים מיבעיא? ואידך? איצטריך, ס"ד אמינא: עולה הוא דדחיק ליה מקום, אבל שלמים דלא דחיק ליה מקום אימא לא, קמ"ל.
1.
רבי יוחנן טוען שרבי יוסי אמר שכל המזבח היה בצפון העזרה.
2.
רש"י מסביר בדעת רב אסי שרבי יוחנן קיבל במסורת מרבותיו שכך אמר רבי יוסי
2.1
ונראה לי, שצריך להוסיף: רבי יוחנן קיבל במסורת מרבותיו, שכך נימק רבי יוסי את דינו במשנתנו.
3.
ואילו רבי זירא סובר שרבי יוחנן הסיק את הדברים מדברי רבי יוסי במשנה [כך מפורש בדברי רש"י].
4.
ורב אסי הסביר שנית את דבריו: רבי יוחנן קיבל במסורת רבותיו את הדין, שרבי יוסי סובר שכל המזבח היה בצפון העזרה. והמחלוקת במשנה תלויה בדרשת הפסוק, ולא במקום הימצאו של המזבח.
5.
המשך הגמרא:
"אמר רבי זירא: אפשר איתא להא דרבי יוחנן ולא תנינא לה במתני'? נפק דק ואשכח, ..."
רבי זירא שואל: כיצד יתכן שהדברים שרבי יוחנן מעיד שאמר רבי יוסי, לא כלולים במשניות?
5.1
ובלשון רש"י:
"אפשר איתא להא דרבי יוחנן דאמר: אומר היה רבי יוסי כוליה מזבח בצפון קאי ולא תנינן לה שום רמז במשנה בששה סדרים"
5.
"אפשר איתא להא דר..." - 3 מופעים בש"ס. פעמיים לגבי רבי יוחנן ופעם אחת לגבי ריש לקיש.
6.
בהמשך הדיון בגמרא מנסים להביא 3 הוכחות ממשניות שמהם ניתן ללמוד את דינו של רבי יוסי, והגמרא דוחה אותם.
7.
למסקנה, דינו של רבי יוסי כפי שהביאו רבי יוחנן אין להם רמז במשניות מפורשות.
8.
ויש לשאול: פעמים רבות בש"ס שאמוראים מביאים דברים בשם תנא מסויים - כמו: "אמר רבי יוחנן משום רשב"י" - והגמרא לא מחפשת מקור מפורש במשניות, ומקבלת את הדברים כ"נכונים", ומדוע בסוגייתנו הגמרא מחפשת מקור במשנה, שממנו משמע שכך אמר רבי יוסי?
9.
אולי: מפני שהכלל הוא, שהלכה כרבי יוסי. ובאמת, יתכן שמכיון שהגמרא מגיעה למסקנה שרבי יוסי לא אמר את דבריו במשנה [ורק רבי יוחנן אמרם בשמו] אזי אין הלכה כמותו. [וברמב"ם לא פסק כרבי יוסי].
10.
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א הלכה ו:
ועושין במקדש כלים, מזבח לעולה ולשאר הקרבנות,
וכבש שעולים בו למזבח, ומקומו לפני האולם משוך לדרום, וכיור וכנו לקדש ממנו הכהנים ידיהם ורגליהם לעבודה, ומקומו בין האולם ולמזבח משוך לדרום שהוא שמאל הנכנס למקדש, ומזבח לקטורת ומנורה ושולחן ושלשתן בתוך הקדש לפני קדש הקדשים.
11.
אולי אפשר לסייע לאמור לעיל בסעיף 9 על פי חידושי הריטב"א מסכת יבמות דף לו עמוד א:
אפשר איתא להא דר"ל וכו'. פי' דקי"ל כותיה ואסכימו עלה רבנן ולא תנינן לה במתני'.
כלומר, כאשר מוסכם על חכמים שהלכה כחכם מסויים הרי שיש צורך להשתדל למצוא לדבריו מקור במשנת התנאים.
11.1
מרש"י בסוגייתנו משמע, שהמקור צריך להיות ממשנה ולא מברייתא - "...רמז במשנה בששה סדרים".
