הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כ"סתם משנה"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
זבחים נז ע"ב
הפסח אינו נאכל. מאן תנא? אמר רב יוסף: רבי אלעזר בן עזריה היא;
דתניא, רבי אלעזר [בן עזריה[ אומר: נאמר כאן +שמות יב+ בלילה ]הזה] ונאמר להלן +שמות יב+ ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות.
אמר לו רבי עקיבא, והלא כבר נאמר: ואכלתם אותו בחפזון, עד שעת חפזון! א"כ, מה ת"ל בלילה הזה? שיכול יהא ככל הקדשים הנאכלים ביום? ת"ל: בלילה, בלילה יהא נאכל ואינו נאכל ביום.
א"ל אביי: וממאי דרבי אלעזר ב"ע ודאורייתא? דלמא דרבנן, ולהרחיק מן העבירה! א"כ, מאי אלא עד חצות? [אלא] כי התם, מה התם דאורייתא, אף כאן נמי דאוריית'. הדרן עלך איזהו מקומן.
1.
רבי אלעזר בן עזריה סובר שהפסח נאכל רק עד חצות, ורבי עקיבא סובר שנאכל כל הלילה.
2.
נחלקו הראשונים כמי ההלכה. "סתם משנה" בסוגייתנו היא כרבי אלעזר בן עזריה [כך אומרת הגמרא עצמה] ולכן לכאורה ההלכה צריכה להיות כמותו.
3.
כך סוברים התוס' בסוגייתנו:
ואיבעית אימא כי התם כו' - בקונטרס לא גרס ואיבעית אימא ויש לפרש דדייק מדלא קתני עד חצות לבסוף ותני ליה באמצע ש"מ דהוי דאורייתא כמו לילה ומנוייו וצלי
ויש לדקדק דהלכה כר' אלעזר בן עזריה דסתם לן תנא כוותיה במתני' ובערבי פסחים (פסחים דף קכ:) ובפרק קמא דברכות דף ט.
וצריך ליזהר אמצה משום דקאמר רבא בסוף ערבי פסחים אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו [הערת "פרוייקט השו"ת": ועיין תוספות פסחים קכ: ד"ה אמר רבא ותוספות מגילה כא. ד"ה לאיתויי].
4.
אולם ראשונים אחרים [כמוזכר בהערה לתוס' הנ"ל, וכן ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רסו, הערה פה] סוברים שיש משנה במסכת מגילה שגם היא "סתם משנה", והיא כדעת רבי עקיבא.
5.
יוצא, אפוא, שיש 3 "סתם משנה" [כמפורט בתוס' בסוגייתנו - לעיל בסעיף 3] מול "סתם" משנה אחת. ולכאורה צריך לפסוק לפי ה"רוב" [רוב המשניות מתוך אותן שהן "סתם שמנה" שסוברות כרבי אלעזר בן עזריה].
6.
אבל נראה שאין להכריע בזה על פי הרוב, כמו שמשמע במסכת יבמות דף קא עמוד ב:
התם חד סתמא, והכא תרי סתמי. התם נמי תרי סתמי נינהו! דתנן: מיאנה או שחלצה בפניו - ישאנה, מפני שהוא בב"ד! אלא, התם תרי סתמי, הכא תלתא סתמי. מכדי הא סתמא והא סתמא, מה לי חד סתם, מה לי תרי סתם, מה לי תלתא!
ומשמע מדברי הרשב"א, שם ביבמות, שיש לפסוק כפי ה"סתם" האחרון, וכשלא ידוע מהו ה"סתם" האחרון הרי שנשאר הדין בספק.
7.
ולכן, יש ראשונים שפוסקים כרבי עקיבא, מפני שאם אי אפשר להכריע כ"סתם משנה" חוזר הכלל של "הלכה כרבי עקיבא מחברו".
7.1
וכדברי מגיד משנה הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה א:
וכתב רבינו שמצותה כל הלילה וכן דעתו באכילת פסחים כמבואר פ' ח' מהלכות קרבן פסח וכסתם מתניתין דהקורא את המגילה (דף י"ו:) דכל שמצותה בלילה כשר כל הלילה וכר"ע דאמר הכין ופליגא דראב"ע דאמר עד חצות וקיי"ל כר"ע מחבירו.
ויש מי שפסק כראב"ע משום דסתם מתני' בפ"ק דברכות דף ב', ובערבי פסחים דף ק"כ, ובזבחים פרק איזהו מקומן (זבחים דף נ"ו:) הם כמותו.
ואמר רבא בפרק ערבי פסחים אכל מצה אחר חצות לראב"ע לא יצא ידי חובתו.
ודברי רבינו עיקר דאמרינן בפרק מצות חליצה (דף ק"א:) מה לי חדא סתמא מה לי תרי סתמי
וכיון דאיכא סתמי לר"ע ולר' אליעזר הדרינן לכללין דקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו כך נ"ל...
8.
[ראה דיון ארוך ומעניין ב"מתיבתא", הערה י', וב"ילקוט ביאורים", עמוד רסו, וב"שוטנשטיין", הערה 14].
9.
ולענ"ד ניתן להוסיף:
מהי הסיבה שהלכה כ"סתם משנה"? מקובל אצל הראשונים והאחרונים לומר: רבי יהודה הנשיא הוא שסתם את המשנה כדי להכריע את ההלכה כאותה משנה. אם כך, כיצד יתכן שרבי יהודה הנשיא "סתם" משניות סותרות?
9.1
אם נאמר כמשתמע מהרשב"א לעיל, יתכן לומר שרבי יהודה הנשיא חזר בו ופסק פסקים סותרים בהזדמנויות שונות, והלכה תהיה כאחרונה שבהם [והמשניות הקודמות "נשארו" במקומן על פי העיקרון: "ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה"].
9.2
אולם אפשר לומר דבר אחר: "סתם משנה" היא משנה קדומה שרבי יהודה הנשיא קיבץ מרבותיו [ללא קשר להכרעת ההלכה]. לכל משנה סתומה היתה מסורת של הלכה למעשה, ולכן הלכה כסתם משנה. לפי זה בהחלט תיתכנה משניות "סתומות" סותרות זו את זו, כי רבי יהודה הנשיא לא התערב בהן והשאירן כמות שהן. ולכן בסופו של דבר נשאר הדין הסופי בסוגייתנו בספק.
10.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ח הלכה טו:
כבר ביארנו בכמה מקומות שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה ודין תורה שיאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר, וכבר ביארנו בהלכות חמץ ומצה שהוא טעון הלל בשעת אכילתו ושאין בני חבורה חוזרין ואוכלין אחר שנרדמו בשינה אפילו בתחילת הלילה.
הרמב"ם פוסק כרבי עקיבא שמן התורה הפסח נאכל כל הלילה. ומתאים לאמור לעיל בסעיף 7.
