הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב ולוי הלכה כרב

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים נד ע"א-ע"ב

מאי לא הוה לה יסוד? רב אמר: בבנין, לוי אמר: בדמים. רב מתרגם: באחסנתיה יתבני מדבחא, לוי מתרגם: באחסנתיה יתבני מקדשא, מקום מקודש לדמים.
תא שמע: היסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב, אוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת! מאי אוכל? נמי בדמים.
תא שמע: המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים! הכא במאי עסקינן - מן הצד.
תא שמע: נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב! אימא: כנגד אמה יסוד ועל אמה סובב.
תא שמע, דתני לוי: כיצד בונין את המזבח? מביאין מלבן שהוא שלשים ושתים על שלשים ושתים וגובהו אמה, ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות, ומביא סיד וקוניא וזפת וממחה ושופך, וזה הוא מקום יסוד; וחוזר ומביא מלבן שהוא שלשים אמה על שלשים אמה וגובהו חמש אמות, ומביא חלוקי אבנים כו'; וחוזר ומביא מלבן שהוא כ"ח על כ"ח אמות וגובהו ג' אמות, ומביא חלוקי כו', והוא מקום המערכה; וחוזר ומביא מלבן שהוא אמה על אמה, ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות, ומביא זפת וקוניא וממחה ושופך, וזהו קרן, וכן לכל קרן וקרן! וכי תימא
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף נד עמוד ב
דגייז ליה, אבנים שלמות כתיב! דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה; דאי לא תימא הכי, הא דאמר רב כהנא: אבנים של קרנות חלולות היו, דכתיב: +זכריה ט+ ומלאו כמזרק כזויות מזבח, הכא נמי אבנים שלמות אמר רחמנא! אלא דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה, ה"נ דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה. 

1.
ה"תא שמע" הראשון מובא כהוכחה לשיטת רב - במחלוקתו עם "לוי" - שלא היה יסוד בנוי בצד דרום מלבד האמה הסמוכה לקרן מערבית דרומית וכן לגבי צד מזרח.
והגמרא דוחה את הראיה.

2.
ה"תא שמע" השני – הוכחה לדברי לוי,
והגמרא דוחה.

3.
ה"תא שמע" השלישי – הוכחה לדברי לוי,
והגמרא דוחה.

4.
ה"תא שמע" הרביעי – הוכחה לדברי לוי
והגמרא דוחה.

5.
הרמב"ם פסק את כל הדברים המובאים בכל ה"תא שמע".

6.
כסף משנה הלכות בית הבחירה פרק ב הלכה י:

...ולוי אמר בדמים יסוד היה על פני כל המזרח אבל לא נותנים דמים בחלקו של יהודה
ופסק רבינו כרב משום דפשטא דמתניתין כוותיה.
ומוקי בגמרא אליבא דרב מתני' דהמזבח ל"ב על ל"ב מן הצד ופירש"י מן הצד לאו בארבעת רבעיו חשיב אלא מצד צפון היה ל"ב אבל מזרח ודרום לא היה אלא ל"א על ל"א דקרן דרומית מזרחית חסרה לה אמה לדרום ואמה למזרח ...

הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כרב מפני שכך משמע מפשט המשנה. וכאשר הגמרא מקשה לרב הרמב"ם מסתמך על דחיית הגמרא.

7.
אולי ניתן לומר שזוהי המשמעות של הביטוי "תא שמע" – שהדברים [גם לגבי משנה/ברייתא] המובאים אחרי הפתיחה של "תא שמע" אינם מוכרחים לאף צד. ולכן, למרות שהגמרא הביאה 3 פעמים כלוי ולא כרב, בכל אופן הרמב"ם פוסק כרב מפני שהוא מקבל את דחיות הגמרא.

8.
הכלל הוא שבמחלוקת של "רב" ו"לוי" - הלכה כרב
וכך קובע הריטב"א באופן כללי [ולא מדובר בסוגייתנו]
חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף כז עמוד א:

והלכתא כרב וכחזקיה, דרב ולוי הלכתא כרב, וחזקיה ורבי יוחנן הלכה כחזקיה דרביה דרבי יוחנן הוה.

9.
לפי כלל זה ברור מדוע הרמב"ם הכריע כרב ולא כלוי, וא"כ נשאלת השאלה מדוע ה"כסף משנה" הסביר את הרמב"ם בכך שדברי רב מתאימים לפשט המשנה?

10.
אלא יש להסביר: מכיון ששלוש פעמים הגמרא אמרה "תא שמע" לטובת לוי דווקא, הרי שלכאורה הגמרא נוטה לפסוק כלוי. לכן, כנראה, אומר ה"כסף משנה", שאין להכריע כרב.
אבל מפני שדברי רב מתאימים לפשט המשנה [כלומר: "פשט המשנה" מהוה מרכיב בהכרעת הלכה] וגם הגמרא עצמה דוחה את ההוכחות לדברי לוי – לכן הלכה כרב. [וממילא מתיישב גם עם ההוראה הכללית שהלכה כ"רב" נגד "לוי"].