הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי שמעון ורשב"י
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
זבחים נג ע"א-ע"ב
תניא, רבי ישמעאל אומר: זה וזה יסוד מערבי; רבי שמעון בן יוחאי אומר: זה וזה יסוד דרומי.
בשלמא למאן דאמר יסוד מערבי, קסבר: ילמד סתום מן המפורש, אלא למאן דאמר יסוד דרומי, מאי טעמא?
א"ר אסי, קסבר האי תנא: כוליה מזבח בצפון קאי. ל"א: כוליה פתח בדרום קאי.
תנא דבי ר' ישמעאל כרבי שמעון בן יוחי אומרים: זה וזה יסוד מערבי,
וסימניך: משכו גברי לגברא.
1.
סוגיה מקבילה לסוגייתנו - במסכת יומא דף נט.
הביטוי "וסימניך: משכו גברי לגברא" מובא גם בסוגיה אחרת - במסכת זבחים דף קיט.
2.
המחלוקת ביניהם היא: רבי ישמעאל טוען שבין שיירי הדם של חטאות פנימיות ובין שיירי הדם של חטאות חיצוניות נשפכים על היסוד המערבי. ורבי שמעון סובר שבשניהם שופכים על יסוד דרומי.
2.1
הגמרא מביאה נימוקים לשתי הדעות.
3.
בשלב הבא הגמרא מצטטת את המשך הברייתא [או שזו ברייתא אחרת] "תנא דבי ר' ישמעאל כרבי שמעון בן יוחי אומרים". כוונת הגמרא היא ש"תנא דבי רבי ישמעאל" גורסים בדברי רשב"י: "זה וזה יסוד מערבי". כלומר, הם טוענים שרשב"י מודה לרבי ישמעאל ואין מחלוקת.
כדברי רש"י מסכת זבחים דף נג עמוד ב:
תנא דבי רבי ישמעאל - היו שונין ברבי שמעון בן יוחי זה וזה יסוד מערבי.
תלמידי רבי ישמעאל היו שונין משנה שנשנית בבית מדרשו של רבי שמעון דזה וזה יסוד מערבי כרבי ישמעאל.
3.1
משמע מרש"י שהוא גורס בגמרא "ברבי שמעון..." ולא "כרבי שמעון..." ["ב" במקום "כ"].
3.2
או שכוונת הגמרא לומר, ש"תנא דבי רבי ישמעאל ורשב"י אומרים" ["ו" במקום "כ"]. כלומר, שרשב"י חזר בו והודה לתנא דבי רבי ישמעאל שהוא [או "הם" - תלוי אם "תנא דבי רבי ישמעאל" הוא תנא יחיד או כמה תנאים] עצמו סובר כרבי ישמעאל עצמו.
3.3
מודגש ברש"י שלא מדובר ברבי שמעון עצמו אלא בבית מדרשו של רבי שמעון - "היו שונין משנה שנשנית בבית מדרשו של רבי שמעון".
4.
קובעת הגמרא [הברייתא] : "וסימניך משכו גברי לגברא".
5.
רש"י מסכת זבחים דף נג עמוד ב:
וסימניך - שלא תחליף הגירסא לומר זה וזה דרומי.
משכוה גברי לגברא - תלמידי ר' ישמעאל שהן מרובין משכו את ר"ש לומר כדברי רבן.
כלומר, יש כאן "רמז" לתהליך שמתואר בסעיפים הקודמים.
5.1
רש"י מסביר את משמעות ה"סימן" שחכמי "תנא דבי רבי ישמעאל" שהיו רבים משכו [=שכנעו] את רשב"י שהיה יחיד. אין הכוונה שהם שכנעו אותו מפני שהיו רבים [ואולי כן?] אלא ה"סימן" בא רק לומר ש"גברי" - לשון רבים ככינוי ל"דבי רבי ישמעאל" - שכנעו את "גברא" - לשון יחיד ככינוי תיאור לרבי שמעון שהיה יחיד.
6.
השאלה היא מדוע צריך את ה"וסימנך" [ששונה ממשמעות הביטוי "סימן" בש"ס]?!
7.
תוספות מסכת זבחים דף נג עמוד ב:
הוא מצטט את דברי רש"י:
וסימניך משכינהו גברי לגברא - פירש בקונטרס תלמידי רבי ישמעאל שהם מרובים משכו את רבי שמעון לומר כדברי רבם
והוא מקשה:
ותימה דלקמן פרק בתרא (זבחים דף קיט:) אמרינן וסימניך משכינהו גברא לגברי דר' שמעון דאמר זו וזו ירושלים משכינהו לרבי ישמעאל
בסוגיה זו - לגבי מחלוקת בין רשב"י ורבי ישמעאל - מובא סימן הפוך "משכינהו גברא לגברי", כלומר, ה"גברא" - רשב"י [="גברא" - לשון יחיד] משך [=שכנע] את "דבי רבי ישמעאל" הרבים [=גברי"], וכרש"י - לעיל בסעיף 7.2
8.
שואל תוס':
והשתא מה סימניך הוא זה כיון דפעמים אמרינן איפכא
מהי משמעות הסימן - "וסימנך"/"וסימניך" - אם בשתי הסוגיות מדובר במשמעות הפוכה.
9.
מיישב תוס':
ונראה כדגרסינן בספרים ישנים וזה וזה יסוד דרומי וסימניך משכינהו גברי לגברא
רבי שמעון בן יוחי קרי גברי לפי שנזכר שמו ושם אביו
ור' ישמעאל שהוא יחידי קרי גברא
וגרסינן נמי פרק בתרא (שם) וסימניך משכינהו גברי לגברא וכן בערוך בערך משך.
בסוגיה א' - סוגייתנו - יש לגרוס "וזה וזה יסוד דרומי" כדעת רשב"י בתחילת הברייתא.
10.
ושינוי גירסא נוסף: בשתי הסוגיות יש לגרוס "משכינהו גברי [לשון רבים] לגברא" [לשון יחיד].
11.
לפי שינוי שתי הגירסאות - לעיל בסעיפים 9+10 - יוצא, שרשב"י הוא זה ששכנע את "דבי רבי ישמעאל".
12.
ומדגיש תוס':
רבי שמעון בן יוחי קרי גברי לפי שנזכר שמו ושם אביו
ור' ישמעאל שהוא יחידי קרי גברא
הגמרא מכנה את רשב"י "גברי" - לשון רבים - מפני שמוזכר כאן בשמו ובשם אביו "רבי שמעון בר יוחאי", ואילו רבי ישמעאל שמוזכר בשמו האישי בלבד ולא הוזכר עם שם אביו מכונה "גברא" - לשון יחיד.
13.
מדברי תוס' משמע חידוש גדול מאד: חכם שמופיע עם שם אביו נחשב כ"רבים"!
זה מסביר לנו מדוע רוב התנאים במשניות לא מוזכרים עם אבותיהם. לא מופיע במשנה "רבי שמעון בר יוחאי" אלא רק "רבי שמעון", וכן לגבי תנאים רבים. אבל בברייתות כן מוזכר "רבי שמעון בר יוחאי" [ראה להלן].
14.
חשוב לציין, שתוס' לא מתכוון לומר שחכם שמוזכר בשמו ובשם אביו - כרשב"י - נחשב כרבים לעניין שהלכה תהיה כמותו נגד תנא שמוזכר רק בשמו האישי ונחשב כיחיד - על פי הכלל ש"יחיד ורבים הלכה כרבים".
15.
הדבר שמודגש ב"סימן" ["וסימנך"] הוא מי הצליח לשכנע את מי כדי שיחזור בו.
ואולי הגמרא השתמשה בלשון "וסימנך..." כדי להדגיש שלא מדובר בשאלה כמי ההלכה, אלא רק בשאלה מי מבין החכמים חזר בו. ממילא, אין כלל מחלוקת בסופו של דבר להלכה בכל 3 הסוגיות.
16.
בכל 3 הסוגיות דנים הפרשנים מי מבין החכמים שיכנע את מי, ומי מזוהה עם הביטוי "גברא" - לשון יחיד, ומי מזוהה עם הביטוי "גברי" - לשון רבים.
17.
בכל זאת עדיין קצת קשה, מדוע בסוגיות אלה הגמרא משתמשת בביטוי "משכי" [=שכנע] , ומדוע היא לא משתמשת בביטויים הנפוצים יותר בש"ס, כגון "הדר ביה"; "הודו לו".
18.
ויש לומר דבר מעניין. בספר "בן יוחאי" [שנכתב לפני יותר מ200 שנה] מוכיח שרבי שמעון נקרא בשם זה לפני כניסתו למערה. אחרי שיצא מהמערה עלה במעלות החכמה והנסתר ונקרא רשב"י. ומאז הלכה כמותו ברוב דבריו. השם "רשב"י" לא מוזכר במשנה אלא רק בברייתות.
לפי זה אולי מובן מדוע רשב"י שכנע את רבי ישמעאל או את תלמידי רבי ישמעאל, שהרי אחרי צאתו מהמערה [והתחיל להיקרא בשם "רשב"י" או "בן יוחאי"] התגדל מאד בתורה ועל כן חכמים השתכנעו מדבריו [אולי כי חשבו שלדבריו שנאמרו אחרי צאתו מהמערה יש נימוקים נשגבים ונסתרים!], ולכן הגמרא השתמשה בביטוי "משכי" ולא בביטוי "הודו לו".
