אין בושה לחזור מדעתנו / רפי זברגר

זבחים נג ע"ב

הקדמה

למדנו במשנה בשלהי דף נ''ב ובריש דף נ''ג על שלבי עבודת קרבן של חטאת ציבור והיחיד (חטאת ציבור, שעירי מוספים, ראשי חדשים ומועדות). בין היתר למדנו במשנה כי שיירי דם הקרבנות הללו נשפכים על יסוד דרומי של מזבח העולה. 
 

הנושא

הגמרא מצטטת ברייתא הסוברת כמו התנא במשנה, כי יש לשפוך את שיירי הדם של החטאות החיצוניות ליסוד דרומי: 
"אל יסוד מזבח" - זה יסוד דרומי. אתה אומר זה יסוד דרומי או אינו אלא יסוד מערבי? וילמד סתום מן המפורש: אמרת ילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל, מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו, אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו:
הברייתא לומדת את דין שפיכת שיירי הדם ליסוד הדרומי בחטאות חיצוניות משפיכת שיירי הדם בחטאות פנימיות. 
בחטאות פנימיות נאמר (ויקרא ד', ז'): וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
פתח אהל מועד הינו "הצד הקרוב ליציאה מההיכל" – צד מערבי. עיקרון זה מעבירים גם לקרבנות חיצוניים, שם יורדים מן המזבח בצד הדרומי, לכן "הצד הקרוב לירידתו מן הכבש" הוא הצד הדרומי. 
הגמרא מצטטת ברייתא נוספת, שם ישנה מחלוקת לגבי מקום שפיכת שיירי הדם של קרבנות חיצוניים: 
תניא רבי ישמעאל אומר זה וזה יסוד מערבי ר' שמעון בן יוחאי אומר זה וזה יסוד דרומי.
שתי הדעות בברייתא הזאת חולקות על הברייתא הקודמת. שהרי בברייתא קודמת חילקנו בין חטאות פנימיות, שם שופכים את שיירי הדם על יסוד מערבי, לבין חטאת חיצוניות, שם שופכים את שיירי הדם על יסוד דרומי. 
רבי ישמעאל בברייתא שנייה פוסק כי שני סוגי החטאות, הפנימי והחיצוני נשפכים שיירי הדם שלהם ליסוד מערבי. לעומתו, רבי שמעון בן יוחאי סובר ששני סוגי הקרבנות, שיירי הדם שלהם נשפכים ליסוד דרומי. 
הגמרא מנסה להבין את שתי הדעות: 
בשלמא למאן דאמר יסוד מערבי קסבר ילמד סתום מן המפורש - את דעתו של רבי ישמעאל הגמרא מבינה לאור הסברה שראינו בברייתא הראשונה (ילמד סתום מן המפורש) אך אופן הלימוד שונה: המפורש כזכור הינם קרבנות פנימיים, שם נאמר כי שיירי הדם נשפכים ליסוד מערבי. קרבנות חיצוניים (קרבן הסתום הנלמד ממנו) נלמדים מקרבנות פנימיים ומקבלים את אותו דין ממש, ונשפכים גם ליסוד מערבי (לא כמו הלימוד של הברייתא הראשונה).
דעתו של רבי שמעון בן יוחאי לא מובנת לגמרא: אלא למאן דאמר יסוד דרומי, מאי טעמא? 
עונה על כך רב אסי: קסבר האי תנא כוליה מזבח בצפון.
בהמשך הגמרא (דף נ''ח-נ''ט) ישנה מחלוקת משולשת על מיקום המזבח ביחס לפתח ההיכל, שהיה במרכז הצלע המזרחית.
אומר רב אסי, כי רבי שמעון בן יוחאי סובר כמו התנא שממקם את המזבח בדרום. כלומר, כאשר יוצאים מן ההיכל ''פוגשים'' את הצד הדרומי של המזבח. ולאור זאת, הפסוק בקרבנות פנימיים המדבר על פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד מדבר על הצד הדרומי של המזבח, ולכן שופכים לשם את שיירי הדם. ומכיוון שמשווים את קרבנות חיצוניים לפנימיים, גם שיירי הדם של הקרבנות החיצוניים נשפכים ליסוד דרומי, וזו דעתו של רבי שמעון בן יוחאי. 
הגמרא ממשיכה לספר עובדה מעניינת מאוד: 
תנא דבי ר' ישמעאל כרבי שמעון בן יוחי אומרים זה וזה יסוד מערבי. וסימניך משכו גברי לגברא. 
בבית המדרש של רבי ישמעאל למדו תלמידו ופסקו כ.. רבי שמעון, כי שיירי הדם כולם נשפכים ליסוד מערבי. משמעות פסיקה זו, כי רבי שמעון בן יוחאי חזר בו מדעתו בברייתא הקודמת, וסובר עתה כמו רבי ישמעאל. 
בפסיקה זו ישנן שתי תופעות אשר כדאי לשים עליהן את הדעת:
1. רבי שמעון ''לא חס על כבודו'', לא חשב כי אם הוא פסק ואמר את דעתו, אין לו אפשרות לחשוב שוב על הדברים. לנסות לבחון ולבדוק אולי הפסק שלו בטעות יסודה, ויש צורך לשנותה. כאמור, לאחר בחינה מחודשת, הוא אמנם החליט לחזור בו, ולהסכים לדעתו של בר הפלוגתא שלו, רבי ישמעאל. 
אמנם הגמרא מסיימת: וסימניך משכו גברי לגברא. הסימן שלנו לזכור את הנושא, שתלמידי רבי ישמעאל, שהם היו רבים, הצליחו לשכנע את רבי שמעון היחיד, ובסופו של דבר הביאוהו לפסוק כמו רבי ישמעאל. 
2. סביר מאוד להניח כי תלמידי רבי ישמעאל יפסקו כמו רבם, רבי ישמעאל. אך לשון הברייתא אומרת כי הם פסקו כמו רבי שמעון בן יוחאי. ניתן להסביר זאת במספר אפשרויות, אנו נצעד ''בדרך החיובית'' ונאמר כי הם העריכו את רבם, אך לא התביישו ללמוד גם את משנת רבי שמעון, ואף "פסקו כמותו".
 

מהו המסר?

הכרנו היום את ''צניעותו'' של רבי שמעון בן יוחאי אשר ''לא התבייש'' לשמוע את תלמידיו של בר הפלוגתא שלו, להתייחס אליהם בכבוד, ובסופו של דבר להשתכנע כי דבריהם ודברי רבותם אמת, ואף חזר בו מדעתו הקודמת.
נלמד מדרכיו של רבי שמעון, ונחפש תמיד לשמוע באופן כנה דבריהם של הסובבים אותנו, אף שהם חלוקים עלינו, ללא חשש וללא מורא שמא בסופו של דבר נסכים לדבריהם.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]