הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מאי טעמא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים נא ע"א

שירי הדם כו'. מאי טעמא? אמר קרא: +ויקרא ד+ אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד, ההוא דפגע ברישא.

1.
הגמרא שואלת מהו מקור הדין במשנה, ששיירי הדם של פר ושעיר של יום הכיפורים היה שופך על יסוד מערבי.

2.
נשאלת השאלה: מדוע הגמרא לא פתחה את שאלתה בניסוח שמתאים לחיפוש מקור מהתורה: "מנלן"? ומדוע הגמרא השתמשה בביטוי "מאי טעמא" שמשמעו חיפוש נימוק לדין מכח סברא.

3.
בספר "הליכות עולם", בפירוש "יבין שמועה" – עמוד רפו, כללים רצו, רצז מביא שני פרושים נוספים לביטוי "מאי טעמא".
האחד - שאלת ברור: באיזה אופן מתבצע הדין [הקניין].
השני - "באיזה עניין", באיזה מקרה מדובר.

רש"י מסכת מועד קטן דף יט עמוד א: מאי טעמא ימים לא בטלו - כלומר: באיזה ענין לא בטלו ימים?

שני ההסברים הנ"ל לא מתאימים לסוגייתנו.

4.
כשיש מחלוקת תנאים הרי שמתאימים הדברים הבאים:
רבי יוסף קארו בכללי הגמרא ["הליכות עולם" עמוד שג, סעיף תח]

חח. בפרק י' דעירובין [פ"ז דערכין] (ערכין דף כה ב) ד"ה ור"ש, כתבו התוספות:
תימה שבתחלה שואל "מאי טעמא" דר"י, אלמא טעמא דר"ש מסתבר טפי, ואח"כ שואל מ"ט דר' שמעון אלמא טעמא דר"י מסתבר טפי עכ"ל.
ויש לתמוה על תמיהתם שכן דרך הגמרא שאחר שנתן טעם לשבח לר"י שייך למבעי א"כ מ"ט דר"ש
ונ"ל שאין זה תוספות אלא מאיזה חכם אחרון

מדברי התוס' במסכת ערכין דף כה – בלי ההערה של רבי יוסף קארו – משמע, שהביטוי "מאי טעמא דרבי..." מלמדנו שעורך הגמרא סובר שהדעה החולקת היא המסתברת יותר.

4.1
ולכן התוס' שם מקשה כיצד הגמרא שואלת "מאי טעמא" על כמה תנאים.

4.2
גם הסבר זה לא מתאים בסוגייתנו מפני שאין בה מחלוקת.

5.
מתוס' עצמם [בערכין, שם, וכן שם, בד"ה "מאי טעמיה דרבי אליעזר"] משמע שכאשר הדרשה של התנא מוציאה את הפסוק מפשוטו, על זה נאמר "מאי טעמא".

6.
מכל הנ"ל נראה לומר, שבסוגייתנו השימוש בביטוי "מאי טעמא" בא ללמדנו שהדין לא נלמד באופן ישיר מהפסוק אלא מעיקרון נוסף של "אין מעבירין על המצוות" [כפי שתוס' בד"ה "אשר" מסביר בדברי רש"י.]
ואם מקור הדין הוא כרש"י - "אין מעבירין על המצוות" - הרי שהפסוק מובא רק כאסמכתא, למרות שהפתיחה לציטוט הוא "אמר קרא", ומתאים לדברים הבאים:

7.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תל:

מנלן וגם מנא הני מילי מצינו דקאמר על דבר שעיקרו אינו אפילו מדרבנן וזה בפרק אין עומדין [דף] ל"ב ב' דעלה דתנינן תמן חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים קאמר עלה בגמ' מנה"מ
אמר ריב"ל אמר קרא אשרי יושבי ביתך וזו וודאי דאסמכתא בעלמא היא דהא מדת חסידות הוא דהוו עבדי וליכא בה שום חיובא אפילו מדרבנן ובפירושא איתמר בדברי רש"י ריש פ"ב דביצה [דף] ט"ו ב' וז"ל מנה"מ לאו דווקא מקרא יליף דעירובי תבשילין דרבנן והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן ע"כ

ה"יד מלאכי" מוכיח שלפעמים הביטוים "מנלן"; "מנא הני מילי"; "אמר קרא" מתייחסים להלכות שאינם מן התורה ואפילו אינם מדרבנן אלא מנימוק של "מדת חסידות".

7.1
דברי רש"י מסכת ביצה דף טו עמוד ב - שמובאים בדברי ה"יד מלאכי" לעיל בסעףי 8:
"גמרא. מנא הני מילי - לאו דוקא מקראי יליף, דערובי תבשילין דרבנן, והכי קא מבעיא ליה: אהיכא אסמכוה רבנן?"

מוכח מדברי רש"י שלפעמים הגמרא שואלת "מאי טעמא" גם כשהיא מצטטת כתשובה דרשה שהיא "אסמכתא" בלבד. ולפי האמור לעיל בסעיף 6.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)