גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף קי"ג, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף מד ע"ב
למ"ד מקריבין אע"פ שאין בית - למה נחשבת שחיטת קדשים 'הלכתא למשיחא'?
איתא בגמרא (מד ע"ב) כלפי מחלוקת התנאים בדיני פיגול: "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב, הלכה כרבי אלעזר שאמר משום רבי יוסי", ועל כך שאל רבא: "הלכתא למשיחא? ("הרי קבע לנו הלכה הצריכה לנו לימות המשיח כשיבנה בית המקדש ועכשיו לא הוצרכנו לה". רש"י), אמר ליה אביי, אלא מעתה כל שחיטת קדשים לא לתני, הלכתא למשיחא הוא, אלא דרוש וקבל שכר, הכא נמי דרוש וקבל שכר" וכו', ופירש"י: "האי דמיתמהנא קביעות הלכה הוא דמיתמהנא, דמיגרס בעינן, מיתני משניות ומחלוקת הלכות עבודה, לפי שתורה היא ודרוש וקבל שכר, אבל קיבוע הלכה אינה אלא להורות הלכה למעשה, ועכשיו אינו נוהג".
והעיר בהגהות 'מצפה איתן': "לכאורה למ"ד לקמן (זבחים קז:) ד'מקריבין אף על פי שאין בית', לא הוי 'כל שחיטת קדשים הילכתא למשיחא', דגם עתה נפקא מינה בשחיטת קדשים למקריב, ולמה שכתבו התוס' לקמן דף נ"ט (ע"א ד"ה עד) דרק קטרת מקריבין ולא שאר קרבנות אתי שפיר, אבל לדעת הרמב"ם (בית הבחירה פ"ו הט"ו) משמע דכל קרבנות מקריבין בזמן הזה קשה".
ובאמת מצינו להערה זו גם בחידושי ה'חתם סופר' עמ"ס כתובות (כג.) בהביאו דברי ה'כפתור ופרח' (פ"ו) הנודעים "שרבינו יחיאל דפריש ז"ל אמר לבא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה", וכמו כן הביא דברי ה'שאילת יעב"ץ' (סי' פט), שהסיק ג"כ שלמ"ד קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא מקריבים בזמן הזה אפי' שאין בית, והעיר החת"ס: "אלא דצל"ע טובא מש"ס בדוכתא טובא דפריך בכי האי גוונא 'הילכתא למשיחא'... ומאי קושיין, הא איצטרך אבזמן הזה אם נזכה לבנות בית המקדש קודם למשיח", ולא מצא החת"ס פתרון לזה, כי אם בהסיקו שמצד דיני טומאה אי אפשר להקריב קרבנות בזמן הזה, ועל כן שפיר אמרו: "אלא מעתה כל שחיטת קדשים לא לתני הלכתא למשיחא היא", ובכן נשאר בקושיא על דברי ה'כפתור ופרח' בשם הר"י מפאריש, שלא היה חושש לדיני טומאה, מחמת הכלל ש'טומאה הותרה בציבור', ולדבריו שחיטת קדשים אינן הלכתא למשיחא, ונשאר בצ"ע.
אלא שהדברים נפלאים, כי ידוע שהגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל עשה השתדלות להקריב קרבנות בזמן הזה, ואף פנה לשם כך לחתנו החת"ס זצ"ל שישתדל בזה, וכפי שהובא משאלתו בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' רלו), והחת"ס אכן הסכים עמו, והעלה שאין חשש מדין טומאה כי טומאה הותרה בציבור, וכמו כן לא חשש לחששות אחרות שהעלו הפוסקים בזה, ובכן תמוה היאך תעלה ארוכה לפי זה התמיהה שהחת"ס עצמו תמה בה.
הערה זו הביאה נכדו הגאון ר' שמעון סופר זצ"ל הי"ד אב"ד ערלוי, בספרו שו"ת 'התעוררות תשובה' (סי' רפ), ששמעה מרב אחד (ה"ה הג"ר משה גינז ע"ה אב"ד קערעסטיר שהעלה את דבריו בקובץ 'תל תלפיות' ווייצען תרנ"ט עמ' עט), ומיישבה בכמה אנפין (עי"ש עמ' פד), וז"ל: "ובמחילת כבודו לא נעלם ממרן החת"ס זצ"ל שהיה בקי בקדשים וטהרות כ'אשרי יושבי' קושית הגמרא הלזו, וגם לא ממרן הרע"א זצ"ל, אך המה בנו יסודם על דברי ה'כפתור ופרח', שהיה מן הראשונים בעלי התוספות, שהביא מר' יחיאל מפאריז שאמר שיעלה לירושלים להקריב קרבנות, וקשה גם על רבינו חיים קושיא זו, אבל רבינו חיים מתרץ בטוב טעם ודעת זאת בתוספות שם ד"ה הלכתא וביומא י"ג ע"א ד"ה הלכה, דרק במילתא דאיסורא שייך למיפרך הלכתא למשיחא, ומבואר יותר בתוספות ישנים יומא שם ד"ה הלכה שמביא בשם אבי אמו ר' חיים, כי אז יהיו כולם צדיקים ולא יפגלו ולא יעשו איסור עיי"ש [ז"ל: "ורבינו ארי"ה שמע בשם רבינו חיים אבי אמי נ"ע, דלא שייך למיפרך הלכתא למשיחא אלא היכא שיש עבירה בדבר, כגון פסול דזבחים ושריפת בת כהן דסנהדרין, שהרי זה הדבר אין רגיל להיות, שאינו צריך עד ימות המשיח, וגם אז לא יהיה הדבר - שיהיו צדיקים"], לפי זה מכל שכן מי שמתאמץ בזמן הזה בימי הגלות להקריב, פשיטא שלא יעשה איסור ויפגל, כי רוצה לעשות מצוה ולא עבירה".
עוד כתב ליישב דהנה התוס' (ד"ה הלכתא) נתקשו ממקומות שונים בש"ס שנפסק להלכה גם בדברים שנוגעים רק לעתיד לבא, ובתירוץ אחד כתבו לתרץ: "ונראה דרב יוסף דוקא דאית ליה הכא ובסנהדרין (נא:) דאין לפסוק הלכתא למשיחא", וכתב הג"ר שמעון סופר זצ"ל: "וטעמא בעיא [בסברת מחלקותם], אלא ודאי אינהו סברי 'קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא', א"כ לא הוי הלכתא למשיחא, דסברי כרבי יוחנן (זבחים קז:) דסבר קדשה לעתיד לבוא, ורב יוסף סבר כריש לקיש (שם) דסבר 'לא קדשה לעתיד לבוא' ולכן הוי הילכתא למשיחא... א"כ כיון דפסקינן (עי' רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ו הט"ו) כר' יוחנן, וכסתם מתניתין בזבחים (קיב:) וסתם מתני' מגילה יו"ד ע"א, דסברי קדשה לעתיד לבוא, וככל הני אמוראי וסתם גמרא דלא הקשו בכל אותן מקומות הלכתא למשיחא, ממילא יכולים להקריב, ולא נסמוך על קושית ר' יוסף לדחות כל הני שמעתתא דפסקו הלכתא בעבודת הקרבנות" (עי' אור הישר ערכין לב:).
יישוב נוסף העלה: "דיש לומר דגם אי קדשה לעתיד לבא לענין הקרבת קרבנות, שמותר לאכול קדשי קדשים במקום העזרה, מ"מ חטאת הפנימי שצריך להיות בפנים ממש בין הבדים בקודש הקדשים ובהיכל הפנימי, לא די בקדושת מקום לבד, אלא צריך שיהיה ג"כ בנוי ממש, והנה לבנות הבית אין אנו יודעים כדאיתא ברמב"ם הל' בית הבחירה (פ"א ה"ד)... ולפי"ז התם בזבחים שם דאמר רבי אליעזר משום רבי יוסי, דאם היה מחשבת פיגול בעבודת פנים על מנת להקטיר אימורים בחוץ... וזה באמת הוא הלכתא למשיחא דהרי עבודת פנים ממש בהיכל לא יהיה לנו עד יבוא גואל צדק ויבוא הבית משוכלל מלמעלה.... אם כן שפיר הקשה רב יוסף על רב דפסק כרבי אליעזר דהוא הלכתא למשיחא..." (עי' חי' הגרי"ז זבחים כאן).
