לברר עון
זבחים מד ע"ב
"סלקא דעתך אמינא: ואכלו אותם אשר כפר בהם, ומנחת העומר להתיר אתיא, ומנחת קנאות לברר עון קאתיא, קמ"ל".
הסלקא דעתך היה שמשום שאין מנחת הקנאות אלא לברר עון לא תהא נאכלת לכהנים, קמ"ל שנאכלת. אך גם למסקנה מקובלת הקביעה שמנחת קנאות לברר עון קאתיא. וכן מוכח בשאר הסוגיות שמוזכר בהן שמנחת קנאות באה לברר עון (זבחים צ ע"א; מנחות ס ע"ב; עג ע"א; כריתות כד ע"א; כו ע"א).
הסוטה גם נשבעת, והצורך בשבועתה גם הוא – לברר עון.
בכך יש תשובה לשאלת הרא"ש במסכת שבועות פרק ז סימן ג: "ועוד כתב (ה"ר יוסף הלוי מיגאש) דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה אלא לאפטורי מממון... ודבריו אינן מובנים לי כיון דמיגו דאורייתא הוא מה לי ממון מה לי שבועה אטו שבועה לאו ממון הוא דזימנין דלא בעי אישתבועי וקיהיב ממונא?".
ובאמור מבואר, שאמנם השבועה יש בה תשלום, ככתוב (שמות כב, י) וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם, ובמסכת בבא קמא דף קו ע"א רב אף דרש שיוצא בתשלום השבועה ידי חובת תשלום, אף כשחייב היה ממון. וגם אמנם חיוב התשלום שבשבועה נפטר במיגו, כמו חיוב תשלום ממון. ואולם יש בשבועה צורך נוסף – בירור האמת, ואין די במיגו לפטור מאפשרות הבירור.
