לימוד תיאורטי / רפי זברגר

זבחים מד ע''ב - מה ע''א

הקדמה

למדנו בסוף המשנה בדף מ''ג מחלוקת תנא קמא ורבי שמעון: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, דמן מתיר את אימוריהן ליקרב, ר' שמעון אומר: כל שאינו על המזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול:
תנא קמא מחייב משום פיגול גם בקרבנות פנימיים, שהרי דם שלהם מתיר להקריב את האימורים על המזבח החיצוני, לעומתו, רבי שמעון אינו מחייב קרבן שאינו דומה לשלמים, בכך שדמו נזרק על מזבח חיצון, ומכיוון שדם קרבנות פנימיים ניתן על המזבח הפנימי – אין קרבנם הופך להיות פיגול.
 

הנושא

הברייתא בגמרא מדברת על ''מקרי ביניים'', בהם האדם נמצא במקום אחד (פנים או חוץ להיכל) ומחשבתו על פעולה שנעשית במקום אחר (חוץ או פנים): 
תניא ר' אלעזר אומר משום רבי יוסי הגלילי פיגל בדבר הנעשה בחוץ – פיגל, בדבר הנעשה בפנים - לא פיגל.
ר' אלעזר כנראה סובר כמו רבי שמעון במשנה, ומרחיב את היריעה: אם עבד בעבודת מחוץ להיכל, וגם חשב מחשבת חוץ לזמנו על עבודה בחוץ הרי זה פיגול, אבל אם חשב מחשבת חוץ לזמנו תוך כדי עבודה בתוך ההיכל, או שחשב מחשבה פסולה, על עבודה שתיעשה בתוך ההיכל – אין זה מחשבת פיגול. הברייתא מביאה שלוש דוגמאות למציאות זו:
1. עומד בחוץ ואמר הריני שוחט להזות מדמו למחר - לא פיגל שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בפנים לא פיגל. 
כאשר עמד מחוץ להיכל בעץ השחיטה, וחשב להזות את דם הקרבן חוץ לזמנו (מחר) אין זה פיגול, שהרי חשב על מחשבת פנים (הזאה מבוצעת בתוך ההיכל).
2. היה עומד בפנים ואמר הריני מזה על מנת להקטיר אימורים ולשפוך שירים למחר לא פיגל שמחשבה בפנים בדבר הנעשה בחוץ.
כנ''ל אם היה בפנים, בעת הזאת הדם, וחשב להקטיר את האימורים או לשפוך את הדם על המזבח החיצון מחוץ להיכל – גם זו אינה מחשבת פיגול.
3. אבל היה עומד בחוץ ואמר הריני שוחט לשפוך שירים למחר או להקטיר אימורים למחר פיגל שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בחוץ.
אם גם מחשבתו הייתה בחוץ וגם חשב על ''פעולת חוץ'', כגון לשפוך שיירי הדם או להקטיר אימורים במזבח החיצון, הרי הכול נעשה בחוץ, ולכן ייחשב כמחשבת פיגול לחייב כרת על אכילת הקרבן. 
רב נחמן פסק בשם רבה, אשר אמר בשם רב: הלכה כרבי אלעזר שאמר משום רבי יוסי.
שואל רבא את רב נחמן: הלכתא למשיחא?
לשם מה קבעת כי הלכה כרבי אלעזר, וכי אנו בימי המשיח? אנו צריכים ליישם הלכות אלו של עבודת בית המקדש?
עונה לו אביי חברו: אלא מעתה, כל שחיטת קדשים לא לתני הלכתא למשיחא הוא? אלא דרוש וקבל שכר, הכי נמי - דרוש וקבל שכר.
אומר לו אביי: אם אתה שואל על הלכה זו, לכאורה צריך לשאול על כל מסכת זבחים ואף על כל סדר קודשים, מדוע לומדים זאת? מדוע מתעסקים ומתעמקים בהלכות אלו, והרי אנו לא בימות המשיח? אלא, יש עניין לדרוש וללמוד הלכות אלו ''כדי לקבל שכר'', כך גם בנושא שלנו, אנו פוסקים כי הלכה כרבי אלעזר, שצריך לחשוב ולהיות רק מחוץ להיכל על מנת להגדיר את הקרבן כפיגול, כל זאת ''על מנת לקבל שכר''. 
בנושא קרבנות אף יש עניין יותר גדול מכך, שהרי נאמר (תענית כ''ז) כי בזמן שאין בית המקדש קיים, מעלה הקדוש ברוך הוא עלינו את הלימוד בנושאים אלו, כאילו הקרבנו קרבנות ממש. 
 

מהו המסר?

משאלתו של רבא ותשובת אביי אנו למדים, כי לא כל דבר בחיים הוא ''תכליתי''. לפעמים אנו עוסקים ב"נושאים תיאורטיים'' כדי ללבן סוגיות, כדי להבין טוב יותר מציאות זו או אחרת, ולפעמים אך ורק ''כדי לקבל שכר''.
השכר שאנו מקבלים מעיסוקים שאינם בקודש, היא לפעמים "הנאה צרופה", לפעמים "דיבוק חברים", ופעמים אף ''חידוד השכל'' וכדו' - דרוש וקבל שכר!


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]