סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1080
"נתערבו בשור שנעבדה בו עבירה או שהמית את האדם ע"פ עד א' וכו' ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין"
זבחים ע ע"ב
המשנה מונה את כל סוגי הבהמות הפסולים לקרבן, אבל בהמות כאלו שלמרות שהם פסולים לקרבן אין צורך להרוג אותם, כך למשל שור שנעבדה בו עבירה או שהמית את האדם ע"פ עד אחד הריהו פסול למזבח אבל אין צורך להרוג אותו. כך גם בהמה שרבעה או נרבעה, מוקצה או נעבד וכל כיו"ב. המכנה המשותף של כל המנויים במש' הוא שמדובר בשור כזה שחיצונית לא ניכר עליו שום פסול אבל בעליו יודע שהשור הזה נפסל למזבח, בין אם הוא כלאים, בין אם הוא רובע או נרבע, מוקצה או נעבד, וכל כיו"ב. מעתה כאשר שור כזה התערב בין שאר שוורים שהם כבר הוקדשו למזבח, לא ניתן להקריב אף אחד מן השוורים למזבח שהרי אין אנו יכולים לזהות איזה מן השוורים הוא זה שפסול למזבח ואיזה מן השוורים כשר למזבח. לכן כל הבהמות כאשר התערבו אין אפשרות לא להשתמש להדיוט, שהרי על כל שור ושור יש מקום לחשוש שמא הוא השור שהוקדש למזבח והוא אסור בהנאה, מאידך לא ניתן להעלות שור מהתערובת למזבח שמא הוא השור הפסול למזבח, ואין לנו עצה אלא שהשוורים בתערובת ירעו עד שיפול בהם מום, ואז יוכלו להמכר ומכסף המכירה ניתן יהיה לקנות שוורים אחרים לקורבן. אלו דברי המשנה בכללותם.
הגמ' בהמשך בדף עד: דנה על אחת הדוגמאות המובאות במש' הדוגמא של טריפה. וכך שוא' הגמ': בשלמא כל הדוגמאות המובאות במש', אין מומם ניכר חיצונית, כאשר שור שנעבדה בו עבירה, או שור שנעבד לעבודה זרה, או שור של אתנן מהתערב בשאר שוורים, לא ניתן לזהות אותו, שהרי המום שלהם אינו ניכר, אבל המשנה מונה בין השאר גם שור של טריפה, אותה טריפה שואלת הגמ' היכי דמי? אם מדובר בטריפה חיצונית הנכרת לעין, כגון שרגלו של השור נחתכה מן הארכובה ולמעלה, וכל כיו"ב מן הטרפות, אין כאן עניין של תערובת, הוא ניכר לעין כל, ואם מדובר בטריפה פנימית שאינה ניכרת לעין מנין לנו בכלל שאותו שור שהתערב היה טריפה, ישנם אמנם טריפות כאלו שרק אחר שחיטה ניתן לוודא שבהמה זו היתה טרפה כגון שניקב הלב או שאר איברים שהנשמה תלויה בהם וכל כיו"ב מ-שמונה עשרה טריפות, אבל טריפות אלו לא ניתן להבחין בהם מחיים, כאשר השור הזה התערב באחרים כיצד ידענו שהשור הזה טריפה בכדי שנדון על התערובת כתערובת שהתערב בה שור טריפה.
הגמ' מנסה ליישב את הקושיה בשלושה אופנים כשכל אחד מהאופנים נדחה ע"י הגמ' ודברי המשנה נשארים בלא הסבר. הגרע"א באחד ממכתביו מעיר שיש לכאורה להעמיד את דברי משנתנו באופן פשוט ביותר, כך שדברי הגרע"א אם כי הם נאמרים בצדקותו האופיינית, בצורה של הערה הם בעצם קוש' עצומה על כך שהגמ' לא מביאה הסבר למש' והסברו של הגרע"א לכאורה מניח את הדעת.
במס' חולין בדף נח: אומרת הגמ' "אמר שמואל הלעיטה חלתית טריפה, מאי טעמא דמינקבה להו למעיינה", מדובר באדם שהאכיל את בהמתו בירק שנקרא חלתית. ושמואל פוסק שאדם שהלעיט את בהמתו בחלתית הרי הבהמה טריפה משום שהירק הזה ששמו חלתית, כאשר הוא יורד לבני המעיים לא יתכן שהוא לא ניקב את בני המעיים. דברי שמואל נפסקו גם להלכה ברמב"ם בפ"ו מהל' שחיטה הל' י"ג ובשו"ע יור"ד בס' נא סע' ד', כך שהלכה זו מוסכמת על הכל. מעתה אדם שיש לו שור שאותו שור אכל חלתית, השור הזה הוא טריפה משום שאנו משוכנעים שבני מעיו של השור מנוקבים, ואחת מהטריפות היא ניקבו בני המעיים, אין אמנם שום סימן חיצוני מלבד הידיעה של בעל השור שאותו שור אכל חלתית. אותו שור כאשר הוא יתערב בין שוורים אחרים, שהם קדושים בגופם להקרב למזבח, יהיה לנו מקרה של טריפה שהתערבה בין שאר הקודשים, טוען הגרע"א ע"פ דברי גמ' אלו, ניתן היה להסביר את המש' באופן נאות ביותר, טריפה שנתערבה בשאר הקודשים היכי דמי: שור שאכל חלתית והתערב בשאר הקודשים. ע"כ ההערה הנפלאה של הגרע"א.
ניתן אולי ליישב את הקושיה הזו ע"פ דברי גמ' נוספים שם במס' חולין בדף נט. נא' שם שאדם שיאכל שלשה קלחי חלתית על בטן ריקה, יתפשט עורו מעליו וכפרש"י שהחלתית מחממתו מאד ואחזתו קדחת. והגמ' ממשיכה לספר שרבי אבהו אכל פעם קלח אחד של חלתית ואמר על כך : אם לא הייתי מתיישב בתוך מים, היה כל עורי מתקלף. ע"כ הגמ' בחולין.
כאשר שור מולעט בחלתית עד כדי כך שהחלתית תעשה אותו טריפה, יש מקום להניח שיש גם סממנים חיצוניים, שהרי גם אדם שאוכל אפ' קלח אחד של חלתית עורו מתפשט ממנו, סביר להניח שכך גם לגבי בהמה, כאשר אוחזת אותה קדחת והיא מאד מתחממת יש לדבר סממנים חיצוניים, כקילוף עור וכדו', ולכן לא יכלה הגמ' להעמיד את משנתנו המתייחסת לשור של טריפה, בטריפה כזו שסיבת הטריפה היא משום שאכל חלתית, משום שאז מצטרפת לנקיבת המעיים גם תופעה חיצונית של קילוף עור וכד' הניכרת לעין, ושוב לא תתכן של תערובת של שור שאכל חלתית עם שאר השוורים.
(האדמו"ר מטאלנא)
