פיגול שֶׁהֶעֱלוֹ
זבחים מג ע"א
"אמר עולא: קומץ פיגול שֶׁהֶעֱלוֹ על גבי המזבח - פקע פיגולו ממנו".
במהדורת שטיינזלץ מנוקד שֶׁהֶעֱלוֹ, וכן מסתבר, שאילו היה שֶׁהֶעֱלוּ היה צריך להיות שהעלו אותו, או שהעלוהו.
ועדיין קשה שהרי אין מילה כזו שֶׁהֶעֱלוֹ והיה צריך להיות שֶׁהֶעֱלָהוּ.
אלא שאף שבלשון מקרא ובלשוננו אינו, מטבע לשון כזה שהיה מצוי בלשונם.
כמו שמצינו במסכת סוטה דף לה ע"א: אמר רבי חנינא בר פפא: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, (במדבר יג, לא) כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ - אל תקרי מִמֶּנּוּ אלא ממנו, כביכול, אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם".
והקשה רש"י: "אל תקרי - לא גרס שאין הפרש קרייה בין ממנו הנאמר על יחיד שנדברים עליו לממנו של רבים שאומרים על עצמן". כלומר שבניקודנו מִמֶּנּוּ = מאיתנו מנוקד כמו מִמֶּנּוּ = מאיתו. ואולם נמצא שבלשונם היו מנקדים מאיתו – מִמֶּנּוֹ, ובזה מבוארים דברי רבי חנינא בר פפא.
