לצאת ידי ספק / רפי זברגר

זבחים מב ע''ב

הקדמה

בסוף דף מ''א ובתחילת הדף שלנו, מביאה הגמרא ברייתא להקשות על שיטת ריש לקיש הסובר כי רבי מאיר פוסק שאין מפגלין בחצי מתיר. הברייתא הנ''ל מציינת בין היתר כי ישנם ארבעים ושלוש מתנות בפר ושעיר של יום הכיפורים. 
פירוט המתנות: שמונה הזאות של הפר בקודש הקודשים (אחת למעלה ושבע למטה), כנ''ל יש שמונה הזאות של השעיר בתוך קודש הקודשים – יחד שש עשרה הזאות. ישנם עוד שש עשרה הזאות של שני הקרבנות על הפרוכת בהיכל – יחד בינתיים שלושים ושתים הזאות. לאחר מכן מערבבים את הדם של שני הקרבנות, ונתנו ארבע מתנות על ארבע קרנות מזבח הפנימי, ועוד שבע הזאות על גג המזבח הפנימי – יחד מהווים ארבעים ושלוש מתנות.
 

הנושא

מקשה הגמרא על מספר המתנות שתיארו לעיל מברייתא אחרת: והא תניא ארבעים ושבע?
בברייתא השנייה נכתב שהיו ארבעים ושבע מתנות, ולא ארבעים ושלוש!
עונה הגמרא: הא כמאן דאמר מערבין לקרנות, והא כמאן דאמר אין מערבין לקרנות.
ישנה מחלוקת במסכת יומא בהסבר הפסוק בפרשת אחרי מות (ויקרא, ט''ז, י''ח): וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה', וְכִפֶּר עָלָיו, וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. 
המחלוקת נסבה על הבנת המילים וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, האם נתינת הדם על קרנות המזבח הייתה לאחר ערבוב הדמים או לא. הברייתא הראשונה סוברת כי ערבבו את הדמים לפני זריקתם על קרנות המזבח, ולכן יש רק אחת עשרה מתנות (ארבע על הקרנות, ושבע הזאות על גג המזבח), והברייתא השנייה סוברת, כי ערבבו את הדמים רק לאחר זריקה על קרנות המזבח, כך שהיו ארבע זריקות של הפר, וארבע זריקות של השעיר, ולאחר מכן ערבבו והיזו מהדם המעורבב על גג המזבח. לכן יש עוד ארבע מתנות, ביחד ארבעים ושבע מתנות. 
ממשיכה הגמרא להקשות מברייתא נוספת: והא תניא ארבעים ושמונה?
בברייתא שלישית זו נכתב כי הייתה עוד מתנה נוספת, וביחד היו ארבעים ושמונה מתנות!
תשובת הגמרא: הא כמאן דאמר שיריים מעכבין הא כמאן דאמר אין שיריים מעכבין:
פסקנו במשנה, בתחילת הפרק כי מתנות קרבנות הקרבים בתוככי ההיכל מעכבות כולן את הכפרה. בנוסף לכל המתנות אשר תוארו לעיל, ישנה עוד ''מתנה'' של שיירי הדם הנשפכים ליסוד מזבח החיצון. בכל הקרבנות הקרבים מחוץ להיכל, שפיכת שיירי הדם אינה פעולה מעכבת את הכפרה, אך בקרבנות הקרבים בתוך ההיכל ישנה מחלוקת. לדעה אחת, גם פעולה זו מעכבת את הכפרה, ולפי דעה זו פסקה הברייתא כי יש ארבעים ושמונה פעולות, הכוללות גם שפיכת שיירים. 
שתי הברייתות הראשונות, סוברות כי שפיכת שיריים, גם בקרבנות פנימיים, אינה מעכבת ולא נכללת ב''מספר הפעולות''.
 

מהו המסר?

המחלוקת לגבי הבנת הפסוק וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר מעוררת אותנו לחשיבה על אופן הדיבור. באמת הפסוק לא מציין במפורש האם לקיחת שני הדמים הללו צריכים להיות מעורבבים, או כל אחד לחוד.
ננסה להסביר את שורש מחלוקתם: פעולת זריקת הדם על קרנות המזבח הפנימי, מהווה ''פעולת ביניים'' בין ההזאות שבוצעו לפני כן, בקודש הקודשים ולפני הפרוכת, לבין ההזאות שיתבצעו לאחר מכן, על גג מזבח הפנימי. לפי כולם, ההזאה הקודמת בוצעה לכל דם בנפרד, וההזאה בסוף מבוצעת עם שני הדמים יחדיו. השאלה הייתה האם זריקת הדם מהווה המשך ההזאה בקודש קודשים, ולכן תהיה לכל דם בנפרד, כמו הבנת הברייתא השנייה, או זריקת הדם מהווה ''התחלה'' של הזאת הדם על המזבח, ולכן תהייה עם שני הדמים המעורבבים, כמו הברייתא הראשונה.
ספק זה דומה לספיקות נוספים המוגדרים בגמרא "פסוקים שאין להם הכרע''. נצטט את אחד הפסוקים (שמות, כ''ה, ל''ד):
וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים, מְשֻׁקָּדִים, כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ. הספק הוא למה לייחס את המילה מְשֻׁקָּדִים האם לגביעים לפניה, או לכפתורים ולפרחים לאחריה. הפסוק הזה נשאר ללא הכרע, הפסוק שלנו, בעבודת יום הכיפור הביא למחלוקת תנאים כיצד להסבירו (ייתכנו גם הסברים אחרים להבנת מחלוקת הברייתות).
כאשר אנחנו מעבירים מסרים לאנשים אחרים, הן בעבודה, הן עם חברים וכמובן בתוך המשפחה בבית, רצוי מאוד שלא להשאיר ספקות כאלו באוויר. עדיף להוסיף עוד מילה או שתיים, ולוּ רק כדי להבהיר את הנקודה, ולהוציא את השומעים מידי ספק.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]