סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

קשיא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים מב ע"א-ע"ב


אלא אמר רב אשי: הכא במאי עסקינן - כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית,
מהו דתימא: אי ס"ד כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, מהדר פיגולי בכל חדא וחדא למה לי,
קא משמע לן.
והא בין בין קתני! קשיא.

1.
הגמרא מקשה על ביאורו של ריש לקיש על דברי רבי מאיר, שנימוקו של רבי מאיר הוא "כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה", ונשארת ב"קשיא".

2.
ה"קשיא" הוא לא על עצם הדין אלא על הנימוק.
וכנראה שנימוקו של רבי מאיר הוא: "מפגלין בחצי מתיר".

2.1
וגם על זה הגמרא מקשה בהמשך [כך מסביר רש"י בד"ה "אמר מר..."].

3.
הביטוי "קשיא" – כאשר הוא מופיע בסיום קושיה ולא באמצע משפט - משמעותו שהדחיה איננה גמורה ומוחלטת לעומת "תיובתא" שהדחיה היא גמורה ומוחלטת. [כך מפרש ב"שוטנשטיין", הערה 2], וראה להלן:

4.
רשב"ם, בבא בתרא, דף נב עמוד ב:

"ופסק ר' חננאל - ... וכן פירש נקטינן מרבותי ז"ל כל היכא דאמר בגמ' תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקשיא כי הך דשמואל לא בטלו דבריו דאמרינן לא הוה ברירא להן דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח פירוקא בההוא שעתא דתליא וקיימא

לפי פירושו הראשון, דברים שנדחו ב"קשיא" לא ברור מאליו שנדחו לגמרי, אלא שבגמרא "לא מצאו" תשובה בעת הדיון. משמע ממנו שעדיין ניתן ליישבם.

5.
המשך דבריו:

ואעפ"כ אין נראה בעיני דלא שנא תיובתא ולא שנא קשיא דקאי אמילתא דאמוראי חדא היא ולא הויא עיקר אלא לגבי תיובת' ממשנה או מברייתא שייך לומר תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך למימר קשיא ...."

לפי פירושו השני  גם רמת דחיה של "קשיא" גבוהה וזהה לזו של "תיובתא", אלא ש"קשיא" היא מדברי אמוראים ולא מדברי תנאים [ממשנה וברייתא].

6.
בסוגייתנו [זבחים דף מב], ה"קשיא" על ריש לקיש בהסבר הנימוק של רבי מאיר היא מסגנון הברייתא, ונראה שלא מתאים לפירוש השני ברשב"ם, שהרי הקושיה איננה "פירכא דאמוראי". ונראה שהוא מתאים יותר לפירוש הראשון ברשב"ם, שזוהי קושיה לא מוחלטת, שהרי בהמשך הגמרא ממשיכים לדון בדברי ריש לקיש.

7.
ובספר "קשות מיושב" [מובא גם ב"מתיבתא" דף מב, "ילקוט ביאורים", עמוד ס, הערה נ] מסביר שיש ליישב את ה"קשיא", שהברייתא היא לפי רב יצחק בר אבין, וכדברי רבא שחכמים היינו רבי אלעזר.
כלומר, דבריו של בעל "קשות מיושב" מתאימים לפי ההסבר הראשון ברשב"ם, שיש מקום עדיין ליישב את הקושיה על ריש לקיש.
 

8.
ואולי אפשר לומר : כיון שהקושיה היא ממשמעות סגנון לשון הברייתא ולא מפשט התוכן, יש לזה תוקף של "סברא" של פרשנות אמוראים, ולכן מתאים גם להסבר השני של הרשב"ם.

9.
עיין בשוטנשטיין [סנהדרין דף יג] הערה 14, שמסכם בקצרה את השיטות שטוענות ש"קשיא" פירושו, שמדובר בקושיה שאיננה סופית ומוחלטת.

10.
הספר "קשות מיושב" מיישב את כל ה"קשיא" שיש בתלמוד.

11.
ידועים דברי המהרש"ל, שטוען שכאשר הגמרא נשארת ב"קשיא" על דין בגמרא מותר לדורות שאחרי התלמוד ליישב את הקושיה, ולפי זה כנראה שאין כוונת מסדרי הגמרא לומר לנו [כמשתמע מהרשב"ם בפירושו הראשון], שבזמנם פשוט לא ידעו תשובה, אלא יש כאן מגמה מתוכננת של מסדרי הגמרא, להשאיר עניינים מסויימים פתוחים לחכמי הדורות הבאים - כדי להמשיך את חיותה של התורה שבעל פה!

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר