משמעויות נסתרות / רפי זברגר

זבחים לח ע''א-ע"ב

הקדמה

למדנו במשנה בדף כט על מחלוקת בית שמאי ובית הלל בנושא מספר מתנות מעכבות:
בית שמאי אומרים: כל הניתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה אחת – כיפר, ובחטאת - שתי מתנות, ובית הלל אומרים: אף חטאת שנתנה מתנה אחת כיפר. 
כל זריקות הדם של הקרבנות על המזבח נקראות בלשון המשנה ''מתנות''. אומרת המשנה, שהמתנות הניתנות על המזבח החיצוני (מזבח הנחושת) אם רק נתן מתנה אחת (זריקה אחת) כבר כיפר הקרבן, למרות שלכתחילה צריך לתת בחלק מהקרבנות ''שתים שהן ארבע'' (שתי מתנות בשתי קרנות המזבח, כאשר כל מתנה ''נפרשת'' על שתי פאות המזבח, ולכן היא נקראת ''שהן ארבע''). כלומר, לכתחילה צריך לתת ארבע מתנות, ובדיעבד מספיקה מתנה אחת בלבד. 
בקרבן חטאת ישנה מחלוקת, בית שמאי אומרים שגם בדיעבד חייבים לתת שתי מתנות, ואם לא נתן אותם לא כיפר, לעומתם, סוברים בית הלל שגם בקרבן חטאת מספיקה מתנה אחת בדיעבד. 
המשנה ממשיכה לפרט את הנפקויות ההלכתיות ממחלוקת זו, אנו נלמד אותם מתוך הברייתא שנצטט להלן.
 

הנושא

תניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר, בית שמאי אומרים: שתי מתנות שבחטאת ואחת שבכל הזבחים - מתירות ומפגלות, בית הלל אומרים: אחת שבחטאת ואחת שבכל הזבחים - מתרת ומפגלת.
כדי להסביר את הברייתא נקדים מספר הקדמות, לגבי משמעות זריקת הדם בקרבן, אשר היא הפעולה האחרונה מבין ארבע פעולות ההכרחיות שישנן בכל קרבנות הבהמות. 
1. זריקת הדם מתירה לבצע את הפעולות אשר מבוצעות לאחר מכן. 
a. שריפת האימורים (חלקים הפנימיים של הקרבן) על המזבח.
b. אכילת הבשר (יש קרבנות הנאכלים לכוהנים (קדשי קדשים), יש קרבנות הנאכלים על ידי הבעלים (שלמים) ויש קרבן אשר ''נאכל'' (נשרף) במזבח (עולה) . 
2. זריקת הדם יכולה לפגל את הקרבן – כבר הזכרנו בעבר כי פיגול, הינה מחשבה באחת מארבע עבודות הקרבן (שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה) לבצע את "אכילת" הקרבן (או ע''י כוהנים או הבעלים, או ע''י המזבח) מחוץ לזמן המותר או מחוץ למקום המותר.
אומרת הברייתא שלמדנו זה עתה, כי בית שמאי ובית הלל, כל אחד לפי שיטתו, סוברים כי ''הפעולות ההכרחיות'' בזריקת הדם, הן גם "מתירות" וגם ''מפגלות'', כפי שהוסבר לעיל. בית שמאי הסוברים כי בקרבן חטאת יש לבצע שתי זריקות, הם הסוברים כי שתי הזריקות הללו ''מתירות'' ו''מפגלות'', לעומתם, בית הלל החולקים וסוברים כי גם בחטאת, מתנה אחת בלבד מעכבת, הם סוברים כי המתנה האחת הזאת ''מתירה'' ו''מפגלת''. 
על כך שואל רב אושעיא: אם כן ליתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל?
ישנה מסכת בש''ס הנקראת ''מסכת עדיות''. מסכת זו נלמדה כולה ביום אחד. באותו יום בו מונה רבי אלעזר בן עזריה להיות נשיא. בין יתר ההלכות אשר נלמדו במסכת זו, פורטו כל המקרים בש''ס בהם בית שמאי הם המקילים ובית הלל המחמירים (אלו מקרים ''יוצאי דופן'', שכן, בדרך כלל, בית שמאי החמירו ובית הלל הקלו). שואל רבי אושעיא, מדוע לא נלמדה גם המחלוקת שלנו, בין בית שמאי לבית הלל, בין המקרים שבית שמאי הם המקילים, שהרי לפי בית שמאי אם יש רק ''מתנה'' אחת, היא אינה מפגלת, לעומת בית הלל הסוברים שגם ''מתנה'' אחת מפגלת? 
מתרץ רבא את קושייתו של רב אושעיא: כי איתשיל, להתירא איתשיל - דהוו להו בית שמאי לחומרא:
כדי להבין את תשובת רבא, נקדים ונאמר כי ייתכן כי הלכה מסוימת, יש לה שתי משמעויות, אחת מקלה והשנייה מחמירה. 
אומר רבא, כי השאלה אשר ''נשאלה בבית המדרש'' לגבי מחלוקת בית שמאי ובית הלל, הייתה שאלה אשר תשובתה מציינת מקרה שבית שמאי מחמירים ובית הלל מקילים, למרות שיש לה גם השלכות הפוכות. 
ועתה נפרט: נשאלה שאלה בבית המדרש: אם נותנים רק ''מתנה'' אחת בקרבן חטאת, האם מותר אחר כך, להקטיר את האימורים ולאכול את הבשר? על שאלה זו, בית שמאי מחמירים ואומרים, כי לא ניתן להקטיר ולאכול, שהרי לא ניתנו שתי ה''מתנות'' כפי שבית שמאי מחייבים, לכן גם אין היתר להקטיר ולאכול. בית הלל לעומתם, מתירים להקטיר ולאכול, שכן לשיטתם, ''מתנה'' אחת מספיקה, ולכן ניתן להקטיר ולאכול לאחריה. כאמור לעיל, מתוך תשובה זו, ניתן להסיק גם מחלוקת נוספת שבה בית שמאי הם המקילים ובית הלל מחמירים לגבי פיגול (בית שמאי לא מפגלים ב''מתנה'' אחת, ובי הלל מפגלים כבר ב''מתנה'' אחת), אך מכיוון שזו לא הייתה השאלה בבית המדרש, לכן גם המשנה במסכת עדיות לא ציינה את ''המחלוקת הנלמדת'' בה, בית שמאי מקילים ובית הלל מתירים. 
 

מהו המסר?

למדנו היום על ''מחלוקת גלויה'' ו''מחלוקת נסתרת''. המחלוקת הגלויה בין בית שמאי לבית הלל, היא המחלוקת אותה למדנו בתשובה לשאלה אשר נשאלה בבית המדרש, לעומתה, מחלקות הנסתרת, היא זו אשר למדנו והסקנו מן המחלוקת הגלויה. נלמד מכך מסר חשוב לחיים: בהרבה מאוד מצבים, אנו שומעים ורואים את הדברים הגלויים. אותן עובדות הנראות על פני השטח אשר כל אחד שומע ורואה אותן. אך כדאי ורצוי מאוד, לחקור, לחשוב ולהבין את המשמעויות הנסתרות אשר קיימות מתחת לפני השטח. משמעויות נסתרות יכולות להסביר את המקור להתנהגות מסוימת, יכולות ''לתת מבט'' לאמירות כאלו ואחרות וכן הלאה על זה הדרך.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]