סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1078

"תניא מזבח אדמה תעשה לי שיהא מחובר לאדמה
שלא יבננו לא ע"ג מחילות ולא ע"ג כיפין"

זבחים נח ע"א

פשטות דברי הברייתא מורים שיש להקפיד על כך שהמזבח לא יהיה תחתיו מקום חלול, אין לבנות את המזבח אלא דווקא באופן שמתחת למזבח תהא אדמה מוצקה ולא מחילות ולא כיפין וכפי שרש"י מסביר אולמות. הלכה זו מובאת ברמב"ם בפ"א מהל' בית הבחירה הל' י"ג: המזבח אין עושים אותו אלא בנין אבנים גזית וזה שנא' בתורה "מזבח אדמה תעשה לי" היינו שיהיה מחובר באדמה שלא יבנוהו לא ע"ג כיפין ולא ע"ג מחילות. הגאון בעל המל"מ מקשה על ההלכה הזו כפי שהיא מופיעה גם ברמב"ם ממשנה מפורשת שמופיעה אף היא ברמב"ם בפרק שלישי ממס' פרה מש' ג' נאמר כך: באו להר הבית וירדו, הר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום. מדובר שם בכל ההדורים שנעשו בשריפת הפרה האדומה שתעשה בטהרה, ולכן הקפידו שבכל המקומות בם יופיעו התינוקות שבידם כוסות מלאים מים מן השלוח, יהיו טהורים מפני קבר התהום. קבר התהום – היינו קבר שנמצא מתחת לאדמה ואינו ידוע לשום אדם בעולם, וכל עוד שהוא אינו ידוע לשום אדם בעולם הוא בעצם מעיקר הדין לא מטמא, אבל כדי לשרוף את הפרה בטהרה הקפידו על טומאת קבר התהום בכל עניני הפרה, ולכן הר הבית והעזרות תחתיהם היה חלל, ואז כאשר אנו יודעים שתחת להר הבית והעזרות יש חלל שוב אין לחשוש שמא נמצא שם מת, והרמב"ם עצמו בספר טהרה ממשנה תורה בהל' פרה אדומה בפ"ב בהל' ז' מביא את דברי המשנה וכך כותב שם הרמב"ם: מעלות יתירות עשו בטהרת פרה אדומה והרחקות גדולות הרחיקו מטומאת המת בכל מעשיה, ובהמשך כותב הרמב"ם: כיצד ימצא איש שלא נטמא במת מעולם: חצרות היו בירושלים בנויות ע"ג הסלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום, ומביאים היו נשים עוברות ויולדות שם, ויושבים התינוקות ע"ג הדלתות כדי שיהיה אהל מבדיל בינם ובין הארץ מפני קבר התהום, וכוסות של אבן בידם והולכים לשילוח, וכו' ויושבים ע"ג הדלתות עד שמגיעים להר הבית, הגיעו להר הבית יורדים ומהלכים על רגליהם מפני שכל הר הבית והעזרות תחתיהם היה חלל מפני קבר התהום, ומהלכים עד פתח העזרה, ובפתח העזרה היה קלל של אפר, נוטלים האפר ונותנים במים שבכוסות ומזים על הכהן השורף. נמצא שגם הרמב"ם מביא להלכה את העובדה הזו שהר הבית והעזרות כולם היו בנויים ע"ג חלל מפני קבר התהום. שואל על כך המל"מ הרי לנו סתירה בין דברי משנה זו לבין דברי הברייתא שלנו במס' זבחים, שאומרת שהמזבח היה מחובר לאדמה בלי חלל. ובעקבות סתירה זו נמצאים גם דברי הרמב"ם סותרים אלו את אלו, כיצד יתכן שהמזבח לא נבנה לא ע"ג כיפין ולא ע"ג מחילות ובו בזמן שנא' שהר הבית כולו והעזרות היו בנויים ע"ג חלל. בעקבות קוש' חזקה זו מסיק המל"מ מסקנה מענינת וכך הוא כותב: ונראה דמוכרחים אנו לומר דדוקא הר הבית והעזרות כולם היה תחתיהם חלל, אבל מקום המזבח עצמו לא היה תחתיו חלל מפני גזרת הכתוב של מזבח אדמה תעשה לי. יש מקום לתמוה על תרוצו של בעל המל"מ מסוגית הגמ' אצלנו במס' זבחים. בהמשך הפרק בדף סא, סב, מספרת הגמ' שכאשר הגיעו שבי הגולה כדי לבנות את ביהמ"ק השני הסתפקו היכן מקום המזבח. את מקומו של ההיכל ושל קודש הקודשים ידעו אנשי כנסת הגדולה משום שעדיין היתה ניכרת צורתו של הבית הראשון, שהרי יסודות כותלי ההיכל וחומת העזרה נשארו, אבל שוא' הגמ' מהיכן הם ידעו את מקומו המדויק של המזבח. אליבא דהמל"מ שהר בית כולו על עזרותיו ולשכותיו בכל מקום היה בנוי דווקא על חלל של קבר התהום, ורק מקום המזבח עצמו היה בנוי על אדמה מוצקה אין לכאורה שום בעיה לאתר את מקום המזבח, קל מאוד להבחין בין מקום שתחתיו חלול לגמרי עד התהום לבין מקום שתחתיו אדמה מוצקה , מדוע הסתפקו לגבי מקום המזבח? ומדוע היו צריכים לנסים גלויים כדי לדעת את מקום המזבח, מאידך קושייתו של בעל המל"מ קושיה חזקה היא: אם נניח שגם מקום המזבח היה חלול, שוב לא מובן כיצד מתקיימת ההלכה של לא יבננו ע"ג כיפין שנא' מזבח אדמה.

ניתן אולי ליישב את הקוש' העצומה באופן אחר. כאשר המזבח מחובר באדמה כמה השיעור של המוצקות של האדמה שצריכה להיות מתחת למזבח, בכדי שהמזבח לא יפסל? אם נניח שמתחת למזבח יש עומק של כמה מטרים של אדמה מוצקה אבל מתחת לאותם כמה מטרים יש חלל. האם גם החלל הזה פוסל או דלמא שלא נא' בתורה אלא שהמזבח עצמו יהיה מחובר לאדמה, אבל אם יש אדמה תחת למזבח ורק מתחת לאדמה יש חלל, דבר זה אינו פוסל וכאשר נא' שלא יבננו לא ע"ג כיפין ולא ע"ג מחילות, הכוונה שקרקע תחתית המזבח לא תהיה גגו של אולם או גג של מחילה, אבל אם יש עובי מתחת למזבח והריהו מחובר לאדמה, אין גריעותא בכך שמתחת לבסיס ימצא חלל. המל"מ עצמו שם בהמשך הקטע מביא בשם תוספתא של אהלות המובאת ברא"ש בפרק תשיעי של אהלות משמו של רבי יהושע, וכך נא' שם: רבי יהושע אומר אין מעלים עולות גבוה מן הארץ טפח, ואכן הרא"ש כאן במס' זבחים בפרק ו' מעתיק את דברי הגמ' כך: מזבח אדמה – שיהא מחובר באדמה שלא יבננו לא ע"ג כיפין ולא ע"ג מחילות ואם היה חלל טפח תחתיו חשוב כמלתא אחריתי ולא כמחובר ופסול לעלות עליו עולה. ע"כ דברי הרא"ש. נמצא שהפוסל הוא חלל טפח, מעתה יש מקום לתמוה אם נניח כצד הראשון שיש על המזבח להיות בנוי דווקא על מקום כזה שאין תחתיו חלל גם בעומק העמוק ביותר גם תחת המזבח, כיצד ניתן להבטיח שבכל השטח שנמצא בעומק מתחת למזבח לא יהיה באחד מהמקומות חלל של טפח שהרי פוסל הוא חלל טפח, והרי קשה מאד לדעת כיצד המבנה התת קרקעי שנמצא מתחת למזבח עד קרקע עולם, על כורחינו שכוונת התורה באומרה מזבח אדמה הוא רק על מקום החבור בין המזבח לבין האדמה, המזבח אסור לו להיות גבוה בטפח מן האדמה וכדברי הראש, אבל כאשר הוא מחובר לאדמה במקום חבורו אין עיכוב בכך שמתחת לאדמה בה מחובר המזבח יהיה חלל, ועפי"ז ניתן ליישב את קושייתו הגדולה של בעל המל"מ, אמנם כן המזבח לא היה בנוי ע"ג כיפין, תחתית המזבח היתה מחוברת לאדמה אבל מתחת לפני השטח שוב היה חלל מפני קבר התהום ואותו קטע שמתחת למזבח שכן היה מלא באדמה, נבדק קודם הבנות המזבח בכדי שלא תהיה בו טומאה, מעתה כאשר חרב הבית וחרבו יסודותיו שוב לא ניתן היה להבחין בין מקום המזבח לשאר העזרה, משום שסוף סוף גם מתחת למזבח מתחת למקום חבורו היה חלל.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)