מה שהיה היה / רפי זברגר

זבחים לא ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף כ''ט כחצי זית בחוץ, כחצי זית למחר, כחצי זית למחר, כחצי זית בחוץ - פסול ואין בו כרת. 
אם חשב שתי מחשבות, אחת על חצי זית חוץ למקומו, והשנייה על חצי זית חוץ לזמנו, או הפוך: קודם חצי זמנו חוץ לזמנו, ולאחר מכן חצי זית חוץ למקומו – בשני המקרים, החצאים מצטרפים לפסול את הקרבן, אך אינו נהפך להיות פיגול, שהרי אין מחשבה על כזית חוץ לזמנו, המחשבה הנדרשת כדי לפגל קרבן. 
 

הנושא

הגמרא בדף שלנו מרחיבה את המקרה ומוסיפה עוד נדבך למקרה: 
חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו - אם לאחר שתי המחשבות של חצי זית, אחת "חוץ לזמנו" ואחת "חוץ למקומו", המשיך לחשוב עוד מחשבה של "חצי זית חוץ לזמנו''. עתה, בסך הכול אם מצרפים את כל המחשבות יחדיו, יש לנו מחשבה של כזית ''חוץ לזמנו'' וחצי זית ''חוץ למקומו''. על כך ישנה מחלוקת אמוראים:
איתמר, אמר רבא: "ויקץ כישן" הפיגול, ורב המנונא אמר: עירוב מחשבות הוי.
רבא משתמש בלשון מליצית הלקוחה מספר תהילים (ע''ח, ס''ה): וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי, כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן. כביכול, אני מתייחסים לחצי זית ראשון של "מחשבת חוץ לזמנו'' כאילו ''הלך לישון'' למרות שהוא הצטרף ל''מחשבת חוץ למקומו'' באותו זמן, אלא שעתה הגיע החצי השני ''והעיר אותו משנתו'' וביחד מהווים זית שלם ההופך את הקרבן להיות פיגול. החצי זית הנוסף של מחשבת חוץ למקומו, אינה מהווה מחשבה נוספת הפוסלת (לא קרב המתיר כמצוותו) כיוון שהוא רק חצי זית ואינו מהווה שיעור כדי לפסול. 
רב המנונא חולק וסובר כי ''מה שהיה היה'' – מחשבת חצי זית חוץ לזמנו הצטרפה כבר למחשבת חצי זית של חוץ למקומו, ו''אינה מתעוררת'' מחדש להצטרף למחשבת חצי זית שניה של חוץ לזמנו. לכן, אנו משאירים אתה מצב הפסול של הקרבן ולא משנים לו את הסטטוס להיות פתאום קרבן פיגול. 
בהמשך הגמרא, כל אמורא מוכיח את שיטתו לאור משנה במסכת טהרות. 
 

מהו המסר?

ישנם אנשים אשר כל הזמן מתלבטים, אולי צריך לעשות כך, אולי אחרת? אף אם החליטו לעשות מעשה, הם מסתפקים לאחר מעשה, האם עשו כהוגן, או שמא היו צריכים לנהוג בדרך אחרת. כל חייהם ספקנות וההתלבטות.
מלמד אותנו רב המנונא בפסק שלמדנו זה עתה, כי דרך זו אינה טובה לחיים. יש להחליט, יש לפסוק, ומשפסקנו ''לא מעוררים'' את העבר, ומנסים לחשוב ולראות אולי הדרך תשתנה בהתאם לנסיבות החדשות. ניתן להשתמש בביטוי של רב המנונא, בשימוש מושאל: ''עירוב מחשבות הוי''' - דרך זו הינה מערבת ומערבלת את המחשבות, אינה יעילה ואינה רצויה.
נלמד ונלמד את ילדינו לקבל החלטות, לא להסתפק יותר מידי, ומשקבלנו החלטה ''לחיות אתה בשלום''.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]