הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים ל ע"א

איבעיא להו: הרי זו תמורת עולה ושלמים, מהו?
לחצות, מהו?
אמר אביי: בהא ודאי מודה רבי מאיר;
רבא אמר: עדיין היא מחלוקת.
אמר רבא לאביי, לדידך דאמרת: בהא ודאי מודה רבי מאיר, הרי שחיטה דלכי לחצות דמי, ופליגי!
אמר ליה: מי סברת אינה לשחיטה אלא לבסוף? ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, ומשנתינו - דאמר: סימן ראשון חוץ לזמנו, סימן שני חוץ למקומו.
הרי קמיצה דלכי לחצות דמי, ופליגי! התם נמי שהקטיר קומץ מנחה חוץ לזמנו קומץ לבונה חוץ למקומו.
הרי קומץ דמנחת חוטא דליכא לבונה בהדיה, ופליגי!
לא פליגי.
אמר רב אשי: אם תימצי לומר פליגי, פליגי בפסיעות.
רב שימי בר אשי מתני כדאביי,
רב הונא בר נתן מתני כדרבא.
 

1.
בסוגייתנו משמע שאביי ורבא חלוקים אם אומרים "אינה לשחיטה אלא לבסוף", או "ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף".

2.
הכלל הוא שבמחלוקת בין אביי ורבא – הלכה כרבא.

3.
תוספות מסכת זבחים דף ל עמוד א:
הוא מקשה:

סימן ראשון חוץ לזמנו - ודווקא סימן אחד דהוי דבר המסויים ומפגלין בחצי מתיר אבל אם אמר משהו ראשון חוץ לזמנו ומשהו שני חוץ למקומו לא הוי פיגול אע"ג דמפגלין בחצי מתיר כיון דלא הוי דבר המסוים ולא דמי לפסיעות
וא"ת דמשמע הכא דרבא סבירא ליה אינה לשחיטה אלא לבסוף והיינו כריש לקיש דפרק שני דחולין דף כט:)

בסוגייתנו משמע שרבא פוסק "אינה לשחיטה אלא לבסוף" [סוף השחיטה הוא הרגע הקובע], ובמסכת חולין משמע שכך סובר ריש לקיש [נגד רבי יוחנן].

3.1

ושמעינן ליה לרבא בפרק החולץ (יבמות דף לו.) דבכולי הש"ס הלכתא כרבי יוחנן לגבי ר"ל בר מתלת

וקשה, הרי רבא עצמו קבע כלל במסכת יבמות שבכל הש"ס הלכה כרבי יוחנן מול ריש לקיש. אם כן, כיצד רבא בסוגייתנו סובר כריש לקיש ולא כרבי יוחנן?

4.
עונה התוס':

ויש לומר דשאני הכא מדקאמר לה ר"ל משמיה דלוי סבא

שם, במסכת חולין דף כט, ריש לקיש אמר את דבריו בשם "לוי סבא", והדברים לא נאמרו בשם ריש לקיש עצמו.

5.
את דברי תוס' ניתן להבין בכמה אופנים:

5.1
ריש לקיש "רק" אמר את דברי "לוי סבא" אבל הוא עצמו לא בהכרח סובר כמותו ואין קשר לדעתו האישית. וזוהי המשמעות של הביטוי "אמר רב... משמיה ד..."
וממילא לא מדובר במחלוקת של ריש לקיש עם רבי יוחנן.

5.2
רבא עצמו סובר כ"לוי סבא", וזה שריש לקיש הביא את דבריו ואף הוא סובר כמותו [וזה משמעות הביטוי "אמר רב... משמיה ד..."] לא סותר בהכרח את הכלל שקבע רבא עצמו שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש שהרי המחלוקת למעשה היא בין רבי יוחנן ו"לוי סבא".

5.3
ואולי אפשר לומר שכוונת תוס' היא, שריש לקיש ולוי סבא נחשבים כשנים, ואין הלכה כרבי יוחנן נגד שניהם. והביטוי "אמר רב... משמיה ד..." משמעו שיש כאן 2 דעות.

6.
הערנו על כך בכמה סוגיות מקבילות בש"ס.