הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

שמואל; רב הונא; רב חסדא - כמי הלכה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים כח ע"א

רב הונא אמר: עור אליה לאו כאליה דמי.
אמר רבא: מ"ט דרב הונא? +ויקרא ג+ חלבו האליה - ולא עור האליה.
רב חסדא אמר: לעולם עור האליה כאליה דמי, והכא במאי עסקינן - באליה של גדי.
כולהו כשמואל לא אמרי, רישא ר"א וסיפא רבנן לא מוקמי.
כרב הונא לא אמרי, עור אליה כאליה דמי קא משמע להו.
כרב חסדא מאי טעמא לא אמרי? מאי קמ"ל? עור אליה כאליה דמי,
תנינא: ואלו שעורותיהן כבשרן - עור שתחת האליה.
ורב חסדא? איצטריך, סד"א: ה"מ לענין טומאה דרכיך מצטרף, אבל הכא אימא: +במדבר יח+ למשחה - לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלין, ולא עבידי מלכים דאכלי הכי, אימא לא, קמ"ל.
מיתיבי: השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו - פיגול וחייבין עליו כרת; אלעזר בן יהודה איש אבלי' אומר משום רבי יעקב, וכן היה רבי שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר משום ר' שמעון: אחד עור בית הפרסות בהמה דקה, ואחד עור הראש של עגל הרך, ואחד עור שתחת האליה, וכל שמנו חכמים גבי טומאה: ואלו שעורותיהן כבשרן - להביא עור של בית הבושת, חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו - פיגול וחייבין עליו כרת, עולה אין, אבל זבח לא;
בשלמא לרב הונא - היינו דקתני עולה, אלא לרב חסדא - מאי איריא דתני עולה? ליתני זבח!
אמר לך רב חסדא, איבעית אימא: באליה של גדי, ואיבעית אימא: תני זבח.

1.
מלבד שמואל – בדף הקודם – הגמרא מביאה עוד שני הסברים לדין המשנה: דברי רב הונא ודברי רב חסדא.

2.
והגמרא מסבירה מדוע כל 2 חכמים לא קיבלו את דעתו של החכם השלישי.

3.
ומשמע מהגמרא שלגבי שמואל ורב הונא – דעת מתנגדיהם "פשוטה" לגמרא, ורק לגבי דברי רב חסדא הגמרא דנה מדוע שמואל ורב הונא לא מקבלים את דעתו.

3.1
וגם אחר כך הגמרא מקשה בפשטות על רב חסדא ומסבירה מדוע לרב הונא אין קושי, ובסוף הגמרא מסבירה 2 אפשרויות לתרץ את דברי רב חסדא.

את התרוצים לרב חסדא לא רב חסדא אומר אלא "סתמא דגמרא" [זו המשמעות של "אמר לך"]

3.1.1
על פניו נראה מהאמור לעיל, ש"סתמא דגמרא" דנה לפי רב חסדא, ולפי זה ההלכה צריכה להיות כרב חסדא על פי הכלל "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה". ["שקלי וטרי"]

4.
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק יד הלכה ז:

ואלו דברים שאינן ראויין לא לאכילה ולא להקטרה: בשר חטאת הנשרפת, והעור של בהמה כולו חוץ מעור האליה שהוא [ראוי] לאכילה,

ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ריג.
משמע מהרמב"ם שהוא פוסק כרב הונא.

5.
אולי כי דעת הרמב"ם, כעיקרון, שהלכה כרב הונא נגד שמואל.

5.1
או, מכיון שלפי רב הונא הלכה כחכמים במחלוקתם עם רבי אליעזר - "יחיד ורבים - הלכה כרבים".

6.
למרות שמפשט הגמרא משמע שהלכה כרב חסדא הרי שהכלל הכללי הוא "רב הונא ורב חסדא" - הלכה כרב הונא, שהיה גם רבו של רב חסדא.

6.1
סדר תנאים ואמוראים חלק ב:

לה. כל רב ורב חנינא הלכה כרב, רב ורב הונא הלכה כרב, רב הונא ורב חסדא הלכה כרב הונא, רב הונא ורב נחמן הלכה כרב הונא באיסורי וכרב נחמן בדיני, רב נחמן ורב ששת הלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסוריי.

6.2
הליכות עולם שער חמישי פרק ב:

רב הונא ורב חסדא הלכה כרב הונא דרבו דרב חסדא הוה.

7.
והסבר נוסף: ניתן לומר שהרמב"ם פוסק כרב הונא, מפני שהגמרא אומרת "בשלמא לרב הונא...". וניסוח זה לכמה פוסקים מלמד שהלכה כאותו חכם שלגביו נאמר "בשלמא ל..."

8.
ומדוע אין הלכה כשמואל על פי הכלל הוא "שמואל ורב הונא – הלכה כשמואל" שהיה רבו?

9.
אלא, כמו שהסברנו, ששמואל סובר כדעת יחיד - כרבי אליעזר במשנה בחולין, ואפשר לומר שבכגון זה לא נאמר "הלכה כשמואל".

9.1
זה נוגע לשאלה הכללית: האם כלל מסויים שמכריע כמי ההלכה במחלוקת בין חכמים, האם זה נאמר דווקא ב"סברות עצמאיות" ["סברא עצמאית"] שלהם [בדרך כלל של תנאים] או נאמר גם לגבי פסיקתם [של האמוראים] כמי ההלכה במחלוקות תנאים.
או: מה הכלל כשיש התנגשות בין כללי פסיקה. מצד אחד במחלוקת התנאים - בסוגייתנו - הלכה כרבים נגד יחיד, ומצד שני - בסוגייתנו - הלכה כשמואל נגד רב הונא!

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)