הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

איתמר נמי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים כה ע"א-ע"ב

אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא: השוחט צריך שיתן
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף כה עמוד ב
ורידין לתוך הכלי.
איתמר נמי, אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: ורידין צריך שיראו אויר כלי

1.
מדוע הגמרא משתמשת בביטוי "איתמר נמי" ולא אומרת בפשטות "וכן אמר רב אסי..."

2.
אולי יש לומר שיש כאן הכרעה הלכתית של "עורך הגמרא".
על ידי השימוש בביטוי "איתמר נמי" עורך הגמרא מכריע כדעת אלה שמובאים אחרי "איתמר נמי". וכמו שמביאים הוכחה מברייתא "תניא נמי הכי" [שעל זה נקבע שביטוי זה מוכיח שהדין – להלכה], כך הגמרא מביאה הוכחה לדין שלפניו מדברי אמוראים אחרים, ובעקבות ההוכחה נפסק הדין להלכה כאותה דעה.

3.
אלא שקצת קשה, הרי לפני ה"איתמר נמי" לא מובאת מחלוקת אלא רק דעה יחידה, ומדוע יש צורך לפסוק כרב חסדא?

4.
אלא יש לומר: רב אסי ורבי יוחנן חיו לפני רב חסדא ורב ירמיה, ולכן ה"איתמר נמי" מטרתו לומר שכבר אמוראים קודמים אמרו דין זה.

4.1
ואולי אפשר להוסיף: משמעות הביטוי "איתמר נמי" היא, שאותו אמורא - רב חסדא - הביא להוכחת דבריו את המסורת מתקופה קדומה יותר - דעת רבי יוחנן.

5.
המשך הגמרא:

בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: היה מקבל ונפחתו שולי מזרק עד שלא הגיע דם לאויר, מהו? אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי, או לא כמונח דמי?

אחרי שרב אסי אמר את הדין בשמו של רבי יוחנן הוא עצמו מברר אצל רבי יוחנן פרטים יותר מדוייקים.

6.
נשאלת השאלה: כאשר רב אסי אמר בשם רבי יוחנן האם הוא לא הבין את כל פרטי דבריו?

7.
ואולי מוכח מכאן שלפעמים משמעות הביטוי "אמר רב... אמר רב..." היא, שהאמורא המאוחר [התלמיד] "רק" מצטט את דברי רבו אבל אין הכרח שגם המוסר עצמו מזדהה לחלוטין עם אותה הלכה.