דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי
סנהדרין כ ע"א
"אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (משלי לא, ל) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי? שֶׁקֶר הַחֵן - זה יוסף, וְהֶבֶל הַיֹּפִי - זה בועז, (שם) יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל - זה פלטי בן ליש. דבר אחר: שֶׁקֶר הַחֵן - זה דורו של משה, וְהֶבֶל הַיֹּפִי - זה דורו של יהושע, יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל - זה דורו של חזקיה. דבר אחר: שֶׁקֶר הַחֵן - זה דורו של משה ויהושע, וְהֶבֶל הַיֹּפִי - זה דורו של חזקיה, יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל - זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה".
פירש רש"י: "דורו של משה ויהושע - עסקו בתורה הרבה, ודורו של חזקיהו יותר מהם, כדכתיב (ישעיה י) וחובל עול מפני שמן, ואמרינן בחלק (סנהדרין צד, ב): חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיה, שהיה דולק בבתי מדרשות, עד שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ".
מסקנת הדרשה שלימוד התורה בדוחק העוני מתוך יראת ה' בלבד חשוב מלימודה היישר מנתינתה מסיני ואף חשובה מלימודה עד שבקיאים בה כל ישראל תינוק ותינוקת.
וצריך ביאור:
א. מה משמעות דרשה זו לדורו של רבי יהודה ברבי אילעאי דוקא, הרי רבו לומדי תורה מעוני בכל הדורות, ובראשם הלל הזקן כמו שאמרו במסכת יומא דף לה ע"ב: "לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל?".
ב. למה נקרא הדור על שם רבי יהודה ברבי אילעאי דוקא, הרי רבו חכמים בדורו?
ג. למה ששה תלמידים דוקא היו מתכסין בטלית אחת?
ד. מה הקשר לאשה האמורה בפסוק: אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל?
ה. אמרו במסכת שבת דף כה ע"ב: "אמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי, ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין, ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין, ודומה למלאך ה' צבאות, והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן, אמר להן: בני, לא כך שניתי לכם, סדין בציצית. בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין. והלכה כדברי בית הלל! ואינהו סברי - גזירה משום כסות לילה". הרי שדוקא רבי יהודה בר אלעאי לא יכול היה להתעטף בטלית אחת יחד עם שאר תלמידים, לפחות בשל סדין של פשתן, שהרי חלוק היה עמם אם צריכים תכלת!
אלא שאמרו במסכת נדרים דף מט ע"ב: "דביתהו דרבי יהודה נפקת, נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי, כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה, וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי, וכד מיכסי ביה הוה מברך: ברוך שעטני מעיל. זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא, רבי יהודה לא אתא לבי תעניתא, אמרין ליה: לא אית ליה כסויא, שדר ליה גלימא ולא קביל".
רבי יהודה ברבי אילעאי, שהוא רבי יהודה סתם, הוא ואשתו היו הראשונים שהיו "מתכסין בטלית אחת" וכך גדל בתורה, ומהם למדו אחרים. ועל דוגמה זו אמר רבי אילעא בר יברכיה במסכת סוטה דף מט ע"א: "אלמלא תפלתו של חבקוק - היו ב' תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקין בתורה, שנאמר: (חבקוק ג, ב) ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ, אל תקרא: בְּקֶרֶב שָׁנִים אלא: בְּקֶרֶב שְׁנַיִם".
שנינו במסכת הוריות דף יג ע"א: "האשה קודמת לאיש לִכְסוּת", וגם הפליגו בשבח מי שהוא "מכבדה יותר מגופו" (יבמות דף סב ע"ב; סנהדרין דף עו ע"ב). לכן קודמת היתה אשתו לרבי יהודה להשתמש במעיל, וכשהיתה מוותרת לו על מנת שיצא לעסוק בתורה, שלה היה עיקר שבח המקרא: אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל. ובשעה שהאשה נזקקה למעיל והיה בא תלמיד להזמין את רבי יהודה ללמדם, נאלץ היה גם אותו תלמיד לחלוק טליתו יחד עם רבי יהודה.
ובמסכת יבמות דף סב ע"ב: "אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שָׁמֵם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה". רבי עקיבא עם תלמידיו אלה הם הם אותם "ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה".
מתו מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, שהיה כל אחד עסוק רק בעצמו ולא מאפשר לאחר לחדור לתחומו, בבחינת שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ (מסכת אבות פרק ה משנה י). משום כך תיקון העולם הַשָּׁמֵם היה כפי שלימדם רבי עקיבא: (ספרא קדושים פרשה ב פרק ד, יב) "(ויקרא יט, יח) וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה" – שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, שיהא כל תלמיד שותף יחד עם חבירו אף עד לגלימא שעל כתפיו. ולא רק על הגשמיות ויתרו זה לזה, אלא אף על שיטתם בתורה, שהרי טלית של זה אין דינה כטלית של זה. וכן מצינו שהיו מוותרים זה לזה בהלכה, ורבי יהודה בראשם, במסכת פסחים דף ק ע"א: "ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל [ורבי יהודה] ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו, וקדש עליהם היום. אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לרבי יוסי: ברבי, רצונך נפסיק, וניחוש לדברי יהודה חבירנו? אמר לו: בכל יום ויום אתה מחבב דבריי לפני רבי יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני, הגם לכבוש את המלכה עמי בבית? אמר לו: אם כן לא נפסיק, שמא יראו התלמידים, ויקבעו הלכה לדורות. אמרו: לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי יוסי".
ובאחווה זו נוסד מחדש עולם התורה החרב, ביהודה החרבה שאחר המרד הגדול. כשם שנוסד העולם מחדש ביסוד התיקון של נח ובניו בהיותם עטופים ודחוקים בתיבה יחד עם כל חיתו ארץ. עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהלים פט, ג).
