צילצול קטן ומשמעותי / רפי זברגר

זבחים יט ע''א

הקדמה

הזכרנו במאמר הדף הקודם את פסול ''מחוסר בגדים'' של כהן בעבודתו. בהמשך הגמרא למדנו כי לא רק חיסרון בגדים של הכהן העובד במקדש גורם לפסול של הקרבן, אלא גם ''יתור בגדים'' מהווה עילה לפסול הקרבן.
הגמרא מצטטת בדף שלנו, משנה ממסכת עירובין (ק''ג:) העוסקת בתחום הקשור לייתור בגדים:
כהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש, אבל לא במדינה. ואם להוציא ממנה דם - כאן וכאן אסור.
המשנה מדברת בכהן שנחבל באצבעו, ומבקש לשים פלסטר (המשנה מכנה זאת ''גמי'') בשבת. פוסקת המשנה כי במקדש מותר לעשות זאת, אך לא מחוץ למקדש (''מדינה'' בלשון המשנה). הסיבה לכך, שזהו איסור דרבנן, (שימוש בתרופה משום חשש ''שחיקת סממנים'' ואז יעברו על איסור טוחן). לכן, במקדש מתירים איסורי דרבנן לצורך עבודת הקרבנות, אך מחוץ לכותלי המקדש אין הדבר מותר. עוד מוסיפה המשנה וקובעת, כי אם מטרת הפלסטר להוציא דם, שזהו איסור דאורייתא (חובל), הדבר אסור גם בתוככי המקדש.
הגמרא מביאה דעות של שני אמוראים, המסייגים את הדין במשנה הנ''ל:
1. אמר ר' יהודה בריה דרבי חייא: לא שנו אלא גמי אבל צילצול קטן הוי יתור בגדים.
ר' יהודה אומרי כי הותר להשתמש רק ב''גמי'', אך אם שמים חגורה (''צלצול קטן" בלשון המשנה) נאסר הדבר.
הסיבה: חגורה מהווה בגד, ואז הכהן הולך ב''ייתור בגדים'', הפוסלת את עבודתו.
2. ורבי יוחנן אמר: לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים לא הוי יתור.
רבי יוחנן חולק על ר' יהודה, וסובר כי נתינת "חגורה'' אינה נחשבת כ''ייתור בגדים'', שהרי ייתור בגדים אינו נאסר אלא אם שמו אותם במקום שיש בגדים בדרך כלל, אבל שימת ''חגורה'' באצבעות הידים למשל, מקום שאין עליו ביגוד, אינו מהווה ייתור בגדים.
 

הנושא

מקשה הגמרא על שיטת רבי יוחנן: ותיפוק ליה משום חציצה?
מדוע אנו מדברים על ''ייתור בגדים'', הרי יש איסור חציצה, איסור נוסף הנלמד מן הפסוקים שגם הוא שייך כאן.
עונה הגמרא שתי תשובות:
1. בשמאל – יד שמאל אשר אסור לכהן לעבוד אתה במקדש, ומכיוון שכך, אין איסור חציצה ביד זה. 
2. שלא במקום עבודה – תשובה דומה לזו הראשונה המדברת על מקומות שלא עובדים אתם, כמו גב היד וכדו'. גם שם אין איסור חציצה.
הגמרא ממשיכה וקובעת כי דברי רבא, אשר מיד נלמד אותם, חולקים על דברי רבי יוחנן (אמורא שני לעיל).
דאמר רבא אמר רב חסדא: במקום בגדים - אפילו נימא אחת חוצצת, שלא במקום בגדים - שלש על שלש חוצצות, פחות מכאן אינן חוצצות. 
רבא בשם רב חסדא אומר כי לא תמיד אין חציצה במקום שאין בגדים לכהן, כדברי רבי יוחנן, אלא: אם יש שם בגד הגדול משלוש אצבעות על שלוש אצבעות (בערך שישה סנטימטר על ששה סנטימטר) בגד זה אכן מהווה חציצה. 
דנה הגמרא על דברי רבא ואומרת: אדרבי יוחנן ודאי פליגא! - רבא בוודאי חולק על רבי יוחנן, כמו שפירשנו זה עתה. אך אדר' יהודה בריה דרבי חייא מי לימא דפליגא?
לכאורה רבא חולק גם על דברי רבי יהודה (אמורא ראשון לעיל)? שהרי רבי יהודה אמר, שאם הכהן שם ''צילצול'', גם במקום שאין בגדים, וגם אם אינו בגודל שלש אצבעות על שלש אצבעות, זה מהווה חציצה, בניגוד לרבא המצריך גודל של שלש על שלש במקום שאין שמים בגדים?
עונה הגמרא: רבא לא בהכרח חולק עליו. שאני צילצול קטן דחשיב. 
צילצול מהווה כעין תכשיט, ולכן הוא ''חשוב''. לאור זאת נקבע כי גם אם הוא קטן משלש על שלוש הוא מהווה חציצה.
 

מהו המסר?

למדנו בתשובת הגמרא כי ''צילצול'', למרות ''קטנותו'' הוא "חשוב" ולכן מהווה חציצה.
העיקרון אשר בא לידי ביטוי בתשובה זו, כי לפעמים איכות גוברת על הכמות. קטן ואיכותי שווה לפעמים יותר מגדול ופחות איכותי.
קביעה זו חשובה מאוד במישורים רבים ובוודאי במישור החינוכי. יש למדוד את איכות ההשקעה ואת איכות המאמץ ולא רק את כמותו. לפעמים, כל כך קשה לאדם להשקיע, אבל הוא ''שם גז'' חזק מאוד, ומצליח להשקיע מעט, ואז ניתן לומר כי ההשקעה הזאת שווה פי כמה מהשקעתו של "אדם רגיל'', אפילו אם אותו ''אדם רגיל'' השקיע כמות הרבה יותר גדולה ממנו. המאמץ הקטן והמושקע כל כך שווה ואיכותני! נזכור את ה"צילצול הקטן שלנו", אך החשוב והמכריע!


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]