הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמורא חולק על תנא?; תנא דברי רבי ישמעאל
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
זבחים טז ע"א
גמ'. זר מנלן?
דתני לוי: +ויקרא כב+ דבר אל אהרן ואל בניו לאמר וינזרו מקדשי בני ישראל וגו' בני ישראל למעוטי מאי? אילימא למעוטי נשים, קרבן נשים בטומאה קרב? אלא למעוטי עובדי כוכבים, השתא ציץ לא מרצה, דאמר מר: ובעובדי כוכבים - בין בשוגג בין במזיד לא הורצה, בטומאה קרב?
אלא הכי קאמר: וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו.
דבי רבי ישמעאל תנא: אתיא בק"ו מבעל מום, מה בעל מום שאוכל - אם עבד חילל,
זר שאינו אוכל - אינו דין שאם עבד חילל. מה לבעל מום שכן עשה בו קרב כמקריב! טמא יוכיח. מה לטמא שכן מטמא!
1.
הגמרא שואלת מהו המקור לדין במשנה שזר שמקבל את הדם – פוסלו.
2.
הגמרא מביאה שתי דרשות חלוקות של חכמים - של לוי ושל רבי ישמעאל.
3.
"לוי" כנראה הוא אביו של רבי יהושע בן לוי, שהיה רבו של רבי יוחנן ובדורו של רבי חייא ושל רבי יהודה הנשיא.
לפי זה "לוי" הוא כנראה תנא.
4.
ב"אטלס עץ חיים" מביא כמה חכמים בשם לוי. הראשון שבהם הוא "לוי בר סיסי" מראשוני אמוראי ארץ ישראל והיה חביב על רבי יהודה הנשיא [והיה אמורא ולא תנא].
5.
ויש חכמים נוספים בשם "לוי" שהם אמוראים, שהיו מביאים דברי תנאים. ומצינו אצל כמה אמוראים שמסרו מימרות של תנאים - כבסוגייתנו - "דתני לוי".
5.1
אם לוי הוא אמורא מדוע דבריו מובאים לפני "דבי רבי ישמעאל" [היה תנא]?
6.
לגבי "רבי ישמעאל" מצינו:
הליכות עולם שער חמישי פרק ג
ו. ... וכיוצא בזה בגמרא
שכל מקום שאומר תנא דבי רבי ישמעאל - כך הלכה
ובכל מקום שאומר דבי ר' ישמעאל תנא - אינה הלכה:
6.1
לפי הנ"ל בסוגייתנו אין הלכה כתנא דבי רבי ישמעאל.
7.
בדרך כלל המשמעות של "דבי רבי..." היא שמדובר בבית מדרשו של אותו חכם. והמילה "תנא" פירושה: שנו; למדו. וכנראה אין הכוונה שאחד התנאים מבית מדרשו של רבי ישמעאל אמר את הדין.
8.
בסוגייתנו, בהמשך, רב משרשיא חולק על "תנא דבי רבי ישמעאל" ומביא דרשה אחרת לדין שזר פסול לקבל את הדם.
9.
ושואלים הפרשנים כיצד רב משרשיא – שהוא אמורא - חולק על "תנא דבי רבי ישמעאל". והם עונים שהדרשה של רב משרשיא מסבירה את "תנא דבי רבי ישמעאל" [ראה "מתיבתא", הערה יז].
ובהמשך הסוגיה מופיע רב משרשיא פעם נוספת עם דרשה שלו.
10.
ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רנח, הערה ל, מביא הסבר שרב משרשיא סובר כתנא אחר בסוגיה. הכל תלוי במחלוקת מהיכן לומדים שכהן שקיבל את הדם בישיבה – הדם פסול, האם לומדים זאת מפסוק "העומדים שם" או מזר.
11.
כמו כן, ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רסד הערה כח, שמביא את דברי רבי חיים מבריסק המפורסמים [ומובא ב"קובץ שיעורים" בבא בתרא, אות תרלג] , שאמורא רשאי, כעיקרון, לחלוק על תנא. וכשמקשים על אמוראים ממשניות או מברייתות כוונת הקושיה היא שאם האמורא היה יודע מאותם דברי תנאים הוא לא היה אומר את דבריו, אבל אם בכל זאת האמורא רוצה לחלוק על תנא הוא רשאי לעשות זאת, ואף יתכן שההלכה תהיה כאמורא ולא כתנא.
11.1
לפי רבי חיים מבריסק רשאי רב משרשיא לחלוק על דברי התנאים של "לוי" ושל "תנא דבי רבי ישמעאל".
11.2
ושם, הוא מוסיף שהכלל שאמורא רשאי לחלוק על תנא מדבר רק על מימרות של תנאים ולא על משניות וברייתות מפורשות.
11.2.1
לפי זה, בסוגייתנו, דברי "לוי" ו"תנא דבי רבי ישמעאל" לא כלולים בברייתא מפורשת, ולכן רשאי רב משרשיא לחלוק.
11.2.2
ואולי מסקנה זאת מתאימה לגבי כל מקום בש"ס שדברי תנא מובאים בנוסח של "תנא דבי רבי..." או בנוסח של "דבי רבי... תנא"!
12.
אבל לפי דברינו לעיל, שהביטוי "דבי רבי ישמעאל תנא" משמעותו שלא נפסק להלכה, אם כן רשאי רב משרשיא לחלוק על רבי ישמעאל !!!
12.1
מסקנתו האחרונה נכונה רק אם נניח, שהכלל הזה - "דבי רבי ישמעאל תנא" מלמד שאיננו להלכה - נקבע בשלב שהגמרא הביאה את דברי התנא רבי ישמעאל.
12.2
האפשרות השניה היא: בבית המדרש עצמו לא היה ביטוי כזה כלל וכלל, והביטוי המלמד שאין הלכה כדבריו שובץ בסוגיה על ידי "עורך הגמרא" [רב אשי" ו"רבינא"], ורק אחרי שרב אשי ורבינא החליטו [מנימוקים שלהם], שאין הלכה כרבי ישמעאל בסוגיה.
