הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כדעה שדנים בשיטתה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

זבחים טו ע"ב

הוליכו זר, והחזירו כהן וחזר והוליכו
- פליגי בה בני רבי חייא ור' ינאי,
חד אמר: כשר,
וחד אמר: פסול;
... הוליכו כהן והחזירו, וחזר והוליכו זר
- אמר רב שימי בר אשי: לדברי המכשיר - פסול,
לדברי הפוסל - מכשיר.
רבא אמר: אף לדברי הפוסל - פסול,
... אמר ליה רבי ירמיה לרב אשי, הכי אמר רב ירמיה מדיפתי:
הא צריך לאמטוייה - מחלוקת רבי אליעזר ורבנן;
דתנן, ר"א אומר: המהלך במקום שצריך להלך - מחשבה פוסלת,
מקום שאין צריך להלך - אין מחשבה פוסלת;
ואמר רבא: הכל מודים, קבלו בחוץ והכניסו בפנים - זהו הילוך שצריך להלך,
... איתיביה אביי,
ר"א אומר: המהלך מקום שצריך להלך - מחשבה פוסלת,
כיצד?
... א"ל: אי תניא תניא.

1.
בסוגייתנו עוסקים במחלוקת שבין רבי אלעזר בנו של רבי שמעון לרבנן [="תנא קמא"] ולרבי שמעון – אביו

2.
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק יג הלכה ט:

כבר ביארנו שהולכה שלא ברגל אינה הולכה, לפיכך אין המחשבה פוסלת בה,
והמהלך במקום שאינו צריך הרי זו הולכה והמחשבה פוסלת בה,
כיצד קבל הדם והוא עומד במקומו ופשט ידו לזורקו על המזבח, וחשב בעת שפשט ידו בדם אין המחשבה פוסלת בה,
אבל אם קבל הדם בפנים ולא הלך בו לגבי המזבח אלא הלך בו והוציאו לחוץ, וחשב בשעת הלוכו לחוץ במחשבת הזמן וכיוצא בה, הרי זו פוסלת.

השגת הראב"ד: כבר ביארנו וכו' עד הרי זו הולכה. א"א לא נהיר דסוגיין כולה כר' אלעזר דאמר לא שמה הולכה.

3.
ומסביר ה"כסף משנה", הלכות פסולי המוקדשין פרק יג הלכה ט:

ומ"ש רבינו והמהלך במקום שא"צ הרי זה הולכה וכו'. בספ"ק דזבחים דף י"ג, תנן שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקיבול ובהילוך ובזריקה ר"ש מכשיר בהילוך וכו'
ר"א אומר המהלך במקום שהוא צריך להלך מחשבה פוסלת ובמקום שא"צ להלך אין מחשבה פוסלת
ואמרינן בגמ' (זבחים דף ט"ו:) דלר"א קבלו בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שאין צריך הא חזר והכניסו הילוך שצריך להלוך הוא.
ופרש"י בפנים לצד המזבח והוציאו לחוץ כלומר ריחקו מהמזבח [הנך] חוץ ופנים כולהו בעזרה. ולת"ק אפי' קבלו בפנים והוציאו לחוץ וחשב עליו בשעה שהוציאו לחוץ פוסלת וידוע דהלכה כת"ק.

הרמב"ם פסק כ"תנא קמא", ומדגיש ה"כסף משנה" שכך הוא הכלל הבסיסי, שבמחלוקת בין תנא קמא לחכם אחר הרי שיש לפסוק כ"תנא קמא".
אם מדובר במשנה הנימוק לכלל זה הוא, ש"רבי" סתם כדעה זו [ו"תנא קמא" נחשב כ"סתם משנה"].

3.1
אולי כשמדובר בברייתא ההסבר הנ"ל לא תקף.

4.
ממשיך ה"כסף משנה":

והראב"ד כתב כבר ביארנו וכו' עד הרי זו הלכה א"א לא נהיר דסוגיין כולה כר' אלעזר דאמר לא שמה הולכה עכ"ל.

הראב"ד פוסק דווקא כרבי אלעזר [ולא כתנא קמא - כפסק הרמב"ם] מפני שסוגייתנו מרחיבה ודנה לפי שיטתו והכלל הוא "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".

5.
ולגבי דעת הרמב"ם, האם הוא לא מקבל את הכלל המובא לעיל בסוף סעיף 4?

וליישב דעת רבינו י"ל שאין הכרח לומר דסוגיין כר' אלעזר
דאע"ג דאיפליגו אביי ורבא בפירוש מילתיה דר' אלעזר ורבנן לאו משום דס"ל הלכה כר"א
אלא לפרושי מילתיה דת"ק דמדר"א נשמע לת"ק.

האמוראים אביי ורבא שדנים בדברי רבי אלעזר מתכוונים בעצם ללמוד מדבריו את דעת תנא קמא, ואין כוונתם [בכך שהם דנים בדעת רבי אלעזר] להכריע כמותו!

6.
אבל קשה: לפי דבריו תמיד אפשר לומר כך וממילא הכלל עצמו - "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה" - יתבטל !!!

7.
אלא נראה לי להסביר ["חידוש"]: לפי ה"כסף משנה" הרמב"ם סובר, שהכלל הנ"ל תקף רק במקרים שבהם הגמרא עצמה ["עורך הגמרא"; "סתמא דגמרא"] ולא אמוראים - כאביי ורבא בסוגייתנו - דנה ומרחיבה בדברי תנא מסויים - כרבי אלעזר בסוגייתנו.

8.
ההסבר הנ"ל הגיוני, מפנ שהסיבה לכלל שהלכה היא לפי השיטה שהגמרא דנה לפיה היא מפני שרב אשי שערך את הגמרא, הוא זה שערך את הסוגיה באופן כזה שדיון הוא לפי שיטה מסויימת, ובכך הוא מודיענו שכך הוא מכריע את ההלכה.

9.
וראה עוד ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רמט, שדן בהרחבה נוספת בפסקי הרמב"ם והראב"ד.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)