הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הולכה שלא ברגל; "שמעת מינה"; "דילמא..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
זבחים יד ע"ב
איבעיא להו: הולכה שלא ברגל שמה הולכה, או לא שמה הולכה? ת"ש: וכן יושב, וכן שמאל - פסול, הא עומד דומיא דיושב - כשר! דלמא יושב - דקשייף מישף, עומד דומיא דיושב - דנייד פורתא.
ת"ש: שחט ישראל וקבל הכהן, נתנו לחבירו וחברו לחבירו! התם נמי דניידי פורתא. ומאי קמ"ל? +משלי יד+ ברוב עם הדרת מלך. ת"ש: קבל הכשר ונתן לפסול - יחזיר לכשר! אימא: יחזור הכשר ויקבלה. איתמר, אמר עולא א"ר יוחנן: הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה
ראה מה שכתבנו על הסוגיה המקבילה - פסחים דף סד
בגמרא:
נותנו לחבירו. שמעת מינה הולכה שלא ברגל הויא הולכה.
- דילמא הוא נייד פורתא!
ואלא מאי קא משמע לן?
- הא קמשמע לן: +משלי יד+ ברב עם הדרת מלך.
1.
הגמרא מדייקת מהמשנה - שכל כהן מסר לחברו - שאין צורך שמצות הולכת הדם תתבצע ברגל, אלא אפשר על ידי מסירה מכהן לכהן. ועל כך אומרת הגמרא שאולי הכהן "נייד פורתא" ובזה מתבצעת הולכת הדם ברגל.
2.
רש"י מסכת פסחים דף סד עמוד ב:
שמעת מינה הולכה שלא ברגל - כי הא, הויא הולכה, ופלוגתא היא בשילהי פרק קמא דזבחים דף יד, ב, ארבע עבודות נאמרו בדם: שחיטה וקבלה והולכה וזריקה, קבלה והולכה מוהקריבו נפקי בשילהי פרק קמא דחגיגה, ומאי אשמעינן מתניתין, דאיכפל למיתני סדר הולכתן היאך - אי לאו הא אתא לאשמעינן.
רש"י אומר שיש מחלוקת תנאים במסכת זבחים אם נדרשת הולכת הדם דווקא ברגל דווקא והגמרא כאן מנסה להוכיח כאותה דעה שלא מחייבת הולכה דווקא ברגל.
3.
והפרשנים מרחיבים בשאלה, מדוע רש"י מאריך כל כך בדבריו.
4.
מסכת זבחים דף יד עמוד ב:
איבעיא להו: הולכה שלא ברגל שמה הולכה, או לא שמה הולכה? ת"ש: וכן יושב, וכן שמאל - פסול, הא עומד דומיא דיושב - כשר! דלמא יושב - דקשייף מישף, עומד דומיא דיושב - דנייד פורתא.
ת"ש: שחט ישראל וקבל הכהן, נתנו לחבירו וחברו לחבירו! התם נמי דניידי פורתא. ומאי קמ"ל? +משלי יד+ ברוב עם הדרת מלך. ת"ש: קבל הכשר ונתן לפסול - יחזיר לכשר! אימא: יחזור הכשר ויקבלה. איתמר, אמר עולא א"ר יוחנן: הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה.
ראה ב"שוטנשטיין", בסוגייתנו, בהערה 29 שמסביר בהרחבה את דברי רש"י. או שבאמת יש מחלוקת תנאים שם במסכת זבחים אם ההולכה צריכה להיות דווקא ברגל, או שזו "רק" בעיה שהוצגה שם בגמרא.
5.
חשוב לומר שגם בסוגיה שם, במסכת זבחים הגמרא הביאה ראיה ממשנתנו שאין צורך בהולכת הדם דווקא ברגל ודחתה - כבסוגייתנו.
6.
ונראה לי לומר, שרש"י מתמקד בביטוי "שמעת מינה" ומדוע לא מנוסח "שמע מינה" כבדרך כלל בש"ס.
7.
אלא, "שמע מינה" בדרך כלל הסקת מסקנה לצורך הוכחה של דין, ובדרך כלל בא בקטע של תרוץ, ולפעמים אף בקושיה.
הביטוי "שמעת מינה" – תמיד כקושיה:
הליכות עולם שער שני אות נב (עמוד עה):
כל היכא דאמרינן "שמעת מינה" קושיה למקום אחר או למילתא דאמורא או לבעיה דלא איפשטא במקומה קא פריך ותפשוט מינה
לפי זה רש"י רוצה לומר שמסוגייתנו יש קושי נגד מי שסובר שצריך שההולכה תהיה דווקא ברגל.
8.
ועל כך עונה סוגייתנו "דילמא הוא נייד פורתא", כלומר שבאמת מתבצע הולכה ברגל [הפרשנים דנים בהרחבה אם צריך שכל ההולכה תהיה ברגל, או די בכך, שרק חלק משלב הולכת הדם יהיה ברגל].
9.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק א הלכה יד:
שחט השוחט וקיבל הכהן, נותנו לחבירו וחבירו לחבירו כדי שיתעסקו רבים במצוה עד שיגיע הדם אצל כהן הקרוב למזבח, שופכו שפיכה אחת כנגד היסוד ומקבל מזרק אחד מלא ואחר כך מחזיר את הריקן, ותולין ומפשיטין את כולו וקורעו וממחה את קרביו עד שמסיר מהן הצואה והפרש, ומוציא
10.
לחם משנה הלכות קרבן פסח פרק א הלכה יד:
[יד] שחט השוחט וקבל הכהן וכו'. בגמרא אמרינן ש"מ הולכה שלא ברגל הוי הולכה ותירצו דילמא הוי נייד פורתא ע"כ. וקשה כיון דרבינו ז"ל פסק פ"א מהל' פסולי המוקדשין דהולכה שלא ברגל לא הויא הולכה א"כ אמאי לא כתב כאן דנייד פורתא. וי"ל דסמך על מ"ש שם ובודאי דהכא איירי בנייד דאל"כ הוי הולכה שלא ברגל:
הוא שואל מדוע הרמב"ם לא מדגיש שמדובר שכל כהן "נייד פוררתא" [=זז קצת] כדברי הגמרא.
11.
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק א הלכה כג:
והולכה שלא ברגל אינה הולכה, לפיכך כהן גדול שקיבל את הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח.
הרמב"ם בשתי ההלכות הללו לא מזכיר כמשמע מסוגייתנו, ש"נייד פורתא" נחשב כ"הולכה".
12.
ונראה לי אולי ליישב, כיון שהגמרא כאן בסוגייתנו ניסחה את תשובתה "דילמא הוא נייד פורתא" משמע שזה רק דחייה אבל באמת גם נייד פורתא לא נחשב כ"הולכה".
12.1
אבל בפשטות אין זו ההלכה, והרמב"ם מדגיש שרק אם "עמד במקומו וזרקו... - פסול", ומשמע שאם "נייד פורתא" הקרבן כשר.
