סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ק"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף יד ע"א

 

לקיחה על ידי אחר - האם נחשבת לקיחה לגבי מצות "ולקחתם לכם"

 

בקובץ 'פליטת סופרים' שיצא לאור בוילנא שנת תרכ"ג (עמ' יב) העלה גדול אחד מעיר קאוונא לחקור בשאלות דלהלן, וז"ל: "מה שיוצאים ידי חובת מצוה הכתובה בתורה (ויקרא כג, מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר' וגו' - על ידי מה שאחד נותן לחבירו במתנה על מנת להחזיר, יש לשאול הא אמרינן בזבחים (יד ע"א) גבי 'ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה' (ויקרא ד, כה) - 'הואיל וכתיב 'ולקח' (דמשמע הוא בעצמו יקח. רש"י), ואי אתי קוף רמי להו אידיה בעי למישקל זימנא אחריתי" (היינו, מאחר דכתיב 'ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו', הרי שחובה על הכהן שיקח בעצמו באצבעו את הדם בכדי ליתנו על המזבח, ולכן אם נתן קוף הדם עליו, חובה לקחת דם פעם נוספת), אם כן הכי נמי דכתיב 'ולקחתם לכם' - צריך בעצמו ליקח, וכשלוקח במתנה, הלא קודם שלקח עדיין אינו שלו, כי לא זכה עד שלוקחו, ואחרי זה הלא כבר הוא בידו ואינו עושה לקיחה אחרת, ולפי זה יש להסתפק אם צריך להניח אחרי זה האתרוג מידו ולקחת אותו אחרי כן לצאת ידי לקיחה. וכן נסתפק רב אחד בווילנא במי שאחז האתרוג בידו קודם שעלה עמוד השחר, ועלה עמוד השחר, אם יוצא במה שהאתרוג כבר בידו או צריך להניחו ולחזור וליטלו אחרי עמוד השחר".

ואמנם כבר נשברו קולמוסים רבים בספרי האחרונים בנידון זה, ונביא את הנוגע לדברי הגמרא שלפנינו. הנה, הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל העלה בתשובותיו (שו"ת 'יהודה יעלה' ח"א או"ח סי' קפט) בדרך אחת, שהדין האמור ב'לקיחה' הוא רק כלפי לקיחת דם החטאת, מה שאין כן לגבי מצות 'ולקחתם לכם', וכתב שמדברי רש"י בסוגייתנו יש להוכיח שמיתורא ד'ולקח הכהן' יש לדייק שהלקיחה צריכה להיות על ידי הכהן עצמו, ואילו במשמעות הכתוב 'ולקחתם לכם' אין לדייק שחובה לקחת הלולב בעצמו, אלא גם לקיחה בצירוף נותן ומקבל נחשבת גם כן 'לקיחה'. סברא זו מובאת ביתר ביאור בשו"ת 'בנין שלמה' (ח"א מפתחות לסי' מח), דשאני התם דכפל הכתוב בלשונו, דכתיב "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות המזבח", וכתב כן עוד פעם בהמשך (פסוק ל ופסוק לד), ואם כן על כרחך דהך 'ולקח' היינו שיקח בעצמו הדם באצבעו, דאי נימא שאם הקוף הניח על אצבעו גם כן כשר, א"כ הך 'ולקח' מיותר לגמרי, דהרי סגי לכתוב "ונתן מדם החטאת על קרנות המזבח באצבעו", וממילא הייתי יודע שצריך להטביל אצבעו בדם וליתן על קרנות המזבח, ולמה הוצרך לכתוב "ולקח מדם החטאת באצבעו", אם לא לאשמעינן דבעינן שיקח בעצמו דווקא, ואם רמי ליה קוף על אצבעו אינו כלום, אבל בעלמא י"ל דגם אפילו אם הניחו קוף בידיו מקרי לקיחה ויוצא ידי חובה.

כעין סברא זו כתב גם בשו"ת 'אהל משה' (סי' קכה), כי מדברי רש"י (ד"ה ואי אתי) נראה שהלימוד הוא מדכתיב "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו", והיינו, ד'ולקח' מוסב על 'באצבעו', שיקח הדם באצבעו דייקא, כי אין לפרש 'באצבעו' - שיתן הדם בתוך אצבעו, כי אין לאצבע תוך, ועל כרחך שהכוונה היא שיקח את הדם על ידי אצבעו, משא"כ במצות "ולקחתם לכם", מאן יימר שהלקיחה צריכה להיות על ידי האדם עצמו.

סברא נוספת כתב הגר"י אסאד זצ"ל, דגם אי נימא שכל מקום שנאמר 'ולקח' או 'ולקחתם', יש חובת לקיחה ע"י האדם עצמו, אין הדבר בא לשלול כי אם הנחת קוף שאינו בר כוונה, ואין לקיחתו נחשבת כלקיחה, אמנם, בלקיחה ע"י האדם שהוא בר כוונה, נחשבת הלקיחה כ'לקיחה', גם כשבשעת מעשה הלקיחה עדיין אין ביכלתו לצאת ידי חובתו, שהרי לא גרע מלקיחה ע"י שליח, שהרי שליחו של אדם כמותו בכל דיני תורה, ושפיר יכול האדם לעשות פעולת הלקיחה ע"י אדם אחר, וכמו כן שפיר יוצאים ידי חובה בלקיחת האדם עצמו בשעה שעדיין אינו שלו, כי סוף סוף עשה פעולת לקיחה.

גם בשו"ת 'אהל משה' (שם) העלה סברא נוספת, כי במצות ד' מינים, כשקונים בהגבהה במתנה על מנת להחזיר שפיר מהני הלקיחה מדין "גיטו וידו באין כאחד", כי כשם ששחרור עבד ע"י נתינת השטר לידו מועיל, הגם שמה שקנה עבד קנה רבו, ונמצא שכשנתן לו רבו את השטר עוד לא יצא השטר מרשות הרב, מכל מקום אנו אומרים 'גיטו וידו באין כאחד' (גיטין עז:), והריהו כמי שבא מיד לרשות העבד, כמו כן לענינינו כאשר זוכה בקנין הגבהה בארבעת המינים, נחשב הדבר כמי שמיד בתחילת ההגבהה היו הד' המינים שלו, ונמצא שעשה לקיחה מעליא, ושפיר יוצאים ידי חובה מבלעדי הגבהה נוספת.

לאור שתי הסברות האחרונות נקטינן שגם במצות ד' המינים נמצינו למדים ממה שנאמר "ולקחתם לכם", שאם נתן קוף את הד' מינים לתוך ידו של האדם אין יוצאים ידי חובה, כי אין הדבר נחשב כמעשה לקיחה שהוא חלק מפעולת המצוה, אלא שהעלו האחרונים הנז' שבהגבהת ד' מינים מידי חבירו, הגם שבשעת מעשה הלקיחה אינו 'לכם', יוצאים ידי חובה, כי שפיר נחשב מעשה הגבהה כשעדיין שלו למעשה לקיחה לצאת ידי חובה, אמנם, לפי הסברות הראשונות, שדין זה לא נאמר רק כלפי זריקת דם חטאת, ואילו במצות ד' מינים - מעשה הלקיחה אינו חלק של המצוה, שפיר יוצאין יד"ח גם כשלא היתה לקיחה כלל. ולפי זה יהא נפק"מ כלפי השאלה השניה, במי שלקח ד' מינים קודם עלות השחר, ובעודו בידו עלה עמוד השחר, שלפי צד זה שבמצות ד' מינים אין שום חובה במעשה הלקיחה, שפיר יוצאין יד"ח, שהרי אין צורך כלל במעשה הלקיחה, ובמה שאוחז הד' מינים אחרי עלות השחר יוצא יד"ח, אולם, לפי צד זה שגם במצות ד' מינים ישנה חובת לקיחה, לא יצא יד"ח, כי כשלא הגיע עדיין זמן המצוה לא שייך לצרף כלל מעשה הלקיחה, כאשר פעולת הלקיחה היתה קודם זמן חיוב המצוה (ע"ע שו"ת 'יהודה יעלה' שם; 'חזון איש' או"ח סי' קמט סק"ב).

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר