הגדרה מדויקת / רפי זברגר

זבחים ט ע''א

הקדמה

בדף הקודם למדנו בברייתא דיון לגבי קרבן פסח:
פסח בזמנו, לשמו – כשר, שלא לשמו – פסול, ובשאר ימות השנה: לשמו – פסול, שלא לשמו -כשר. מנא הני מילי? אמר אבוה דשמואל אמר קרא (ויקרא, ג', ו'): ואִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים לה', זָכָר אוֹ נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ - דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים.
על המושג "קרבן פסח בזמנו" למדנו במשנה הראשונה במסכת, שם הסברנו כי מדובר בשעות בהן מותר וחובה להקריב קרבן פסח, בי''ד בניסן, מהצהריים ועד הערב. בשעות אלו, אם מקריב שלא לשמה – הקרבן פסול. הברייתא לעיל מוסיפה ללמד אותנו, כי אם נשאר קרבן פסח שלא הקריבו אותו בזמנו, אך מקריבים אותו בשאר ימות השנה, הדין מתהפך: אם מקריבים אותו לשם פסח – אז הקרבן פסול, אך אם מקריבים אותו לשם קרבן אחר – כשר, ויש לו דין ''קרבן שלמים''. 
הגמרא מוכיחה זאת מהפסוק בתחילת ספר ויקרא, המדבר על קרבן הנלקח ''מן הצאן''. מיהו אותו קרבן אשר יכול לבוא מן הצאן? אומרת הברייתא כי מדובר בקרבן פסח. ממשיך הפסוק : לְזֶבַח שְׁלָמִים לה' – הקרבן פסח יהיה קרב בתורת קרבן שלמים – מתי זה יכול לקרות? כאשר מקריבים את הפסח בשאר ימות השנה. 
 

הנושא

בהמשך להקדמה, דנה הגמרא במשך עמוד שלם, בהנחה כי המילים: ואִם מִן הַצֹּאן מתייחסים לקרבן פסח הנשאר לאחר זמנו (מותר פסח), וזאת כיוון שקרבן פסח קרב מן הצאן. על כך שואל ו''מתקיף'' רב יימר, בנו של רב הילל: 
וממאי דבמותר פסח כתיב, דילמא במותר אשם כתיב? 
מניין אותה הנחת יסוד, אולי הפסוק אינו עוסק במותר קרבן פסח, אלא במותר קרבן אשם, שהרי גם בו ניתן להקריב רק איל שהו חלק מן הצאן?
רבא מוכיח כי הפסוק בכל אופן עוסק רק בפסח ולא באשם: 
אמר קרא (שם): ואִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים - דבר השווה בכל הצאן. 
המילים מִן הַצֹּאן מלמדות שהפסוק עוסק בקרבן שניתן להקריב מכל סוגי הצאן, כבשים ועיזים, לעומת אשם, בו ניתן להקריב רק הכבשים (איל)!
על תשובתו של רב מתקיף ר' אבין בנו של חייא, או לפי גרסה אחרת: ר' אבין בנו של כהנא: 
בכל אתר את אמרת מִן להוציא, וכאן מִן לרבות?
במקומות אחרים בש''ס מצאנו כי הגמרא דורשת את המילה מִן למעט, כמו למשל הפסוק בתחילת ספר ויקרא: 
אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה', מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם. וכל קטע בפסוק בא למעט ולפסול משהו מלהביאו לקרבן: מִן הַבְּהֵמָה – בא למעט בהמה שרבעה, או שרבעו אותה, מִן הַבָּקָר - בא למעט בהמה שעבדו אותה לעבודה זרה, וּמִן הַצֹּאן – בא למעט בהמה שהקצו אותה לעבודה זרה. וכיצד כאן אומרת הגמרא, כי המילים מִן הַצֹּאן בא לרבות את קרבן פסח אשר בא גם מן הכבשים וגם מן העיזים?
על שאלה זו עונה רב מני תשובה מעניינת ומפתיעה: הכא נמי מִן להוציא - דלא אתי בן שתי שנים ולא אתי בנקיבה! 
אומר רב מני: המקור לכך שהפסוק מדבר על קרבן שניתן להביאו מן הכבשים או מן העיזים אינו המלה מִן, אלא המילה 
הַצֹּאן. המילה מִן באמת באה למעט שני סוגי קרבנות: בעל חיים הגדול מבן שנה, ומבעל חיים נקבה. 
 

מהו המסר?

תשובה של רב מני מפנה את הזרקור מצמד המילים מִן הַצֹּאן למלה הבודדה הַצֹּאן. חשבנו בשלב ראשון להתייחס לצמד המילים מִן הַצֹּאן כאחד, ולכן ר' אבין ''התקיף'' ושאל את שאלתו על המילה מִן. לאחר שירדנו ממחשבה זו, בעצם השאלה התפוגגה. אנו לומדים מכך, כמה חשובה הגדרה מדויקת לכל דבר. להבין בדיוק על מה מדברים, לפעמים הופך את ההבנה שלנו מקצה לקצה.
כבר הזכרנו כמה פעמים כי לפעמים אנשים מתווכחים במרץ רב, אפילו בכעס, על נושא, שאם היו ''מפרקים'' אותו ומבינים אותו לאשורו, היו מבינים כי כלל אינם חלוקים, וכל אחד מדבר על משהו אחר.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]