סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1075

"כל הפסולים ששחטו שחיטתם כשרה"

זבחים לא ע"ב

ממשיכה המש' "שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאים ואפ' בקודשי קודשים ובלבד שלא יהיו הטמאים נוגעין בבשר".

אנו יודעים ששחיטת הקודשים אינה עבודה ולכן היא כשרה בזר, ואפ' אשה או עבד יכולים אף הם לשחוט כל בהמת קודשים אפ' קודשי קודשים. בגמ' בדף לב. מתבאר שאשה כשרה לשחוט קו"ק אפ' לכתחילה ומה שבמש' משתמע לשון של דיעבד "ששחטו שחיטתן כשרה" היינו משום שבמשנה מנויים גם הטמאים ולגבי הטמאים אין להתיר להם לשחוט לכתחילה שמא יגעו בבשר ויטמאוהו, לכן נקטה המש' את דבריה בלשון דיעבד, אבל הנשים יכולות אפ' לכתחילה לשחוט קודשים.

תוס' בד"ה "שהשחיטה" וכך גם תוס' במס' חולין בדף ב'. מפריכים ע"י משנה זו שיטת ראשונים. "בהלכות ארץ ישראל כתב דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלה" תוס' מצטטים פסקי הלכות שנקראו הלכות ארץ ישראל, והם מובאים במרדכי על מס' חולין ושם נא' שאל לה לאשה לשחוט בכלל, (אף לא בהמת חולין), זאת משום שנשים דעתן קלה. המרדכי הוסיף שכיון שדעתן קלה, הן לא תדקדקנה בהל' שחיטה. תוס' מפריכים את השיטה הזו ובצדק מדברי משנתנו, וכך כותבים התוס' "מלמד שהשחיטה כשרה בנשים ובגמ' מוכח דנשים שוחטות אפ' לכתחילה ואפ' בקודשים ומכאן תשובה למה שכתבו בהל' ארץ ישראל דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלה ואינו כמשנתנו, ונראה שהם חומרות בעלמא שהיה אומר אותו חכם שכתב הלכות א"י.

הגאון החדושי הרי"מ מגור בחבורו על מס' חולין ב'. מיישב להפליא את קושיית התוס' העצומה על הל' א"י, כיצד יתכן שאם סומכים על האשה לשחוט בהמת קודשים, לכאורה כל שכן שאפשר לסמוך עליה בשחיטת חולין. החידושי הרי"מ מקדים לצטט את מה שנא' בבית יוסף על הטור יור"ד בס' א' בשם הכל בו "נשים שוחטות לעצמן אבל אינן שוחטות לאחרים" ובפר' הדרישה לרבי יהושע פלק מחבר הסמ"ע על שו"ע חו"מ ביאר את דברי הבית יוסף שלעצמן מותר להן לשחוט לפי שלא נחשדו לעבור על איסור אכילת נבלה, אבל כאשר היא שוחטת למען אחרים יש לחשוש שאין על הנשים כובד ראש להקפיד באיסור לפני עיוור.

ז"א אנו נותנים אמון באשה כאשר היא שוחטת לעצמה, מפני שגם היא יודעת שבמקרה ולא תקפיד על הל' שחיטה תמצא עוברת על איסור אכילת בהמה שהתנבלה בשחיטתה ואין לנו לחשוד באשה שתזלזל באיסור זה, אבל כאשר שחיטתה אינה למען עצמה אלא למען האחרים, ואם ימצאו האחרים אוכלים נבלה, היא לא תעבור אלא על איסור של לפני עיוור, והנשים משום שדעתן קלה אינן מקפידות כאשר העבירה לא נעשית על ידיהן, מזלזלות הן באיסור לפני עיוור.

האחרונים דוחים את דברי הדרישה, היכן שמענו שנשים חשודות על איסור של לפני עיוור, אבל הח' הרי"מ מספר, ואני מצאתי סמך ברור לדברי הדרישה במס' יומא בפרק יוה"כ בדף פ"ד: שם מתבאר שכאשר צריכים לחלל שבת עבור חולה שיש בו סכנה יש לחלל את השבת דווקא ע"י גברים גדולים ולא ע"י קטנים או ע"י נשים, והראשונים מסבירים שם מדוע שלא נחלל את השבת ע"י נשים, "שמא תבואנה הנשים להרהר ולומר, הם אינם רוצים לחלל שבת ושולחים הם אותנו לפי שלא איכפת להם להכשיל אחרים באיסורים, שנשים דעתן קלות וטועות בכך", אלו הם דברי הראשונים הרי"ף ומפרשיו במס' יומא. טוען החי' הרי"מ שכאן נמצא המקור לחדושו של הדרישה, נשים סבורות שאין איסור להכשיל את הזולת בעבירה, יש רק איסור לא לעבור לבד איסורים. ואחרי שאנו יודעים שנשים אינן חוששות מלפני עוור מובן היטב מדוע יש הבדל בבית יוסף בין נשים ששוחטות לעצמן לבין נשים ששוחטות לאחרים.

אולם עדיין קושייתם העצומה של התוס' במקומה עומדת, כאשר נא' במשנתנו בזבחים שמותר לאשה לשחוט לכתחילה קודשים, לא נא' שמותר לה לשחוט דווקא קוד' כאלה שהיא עצמה תאכל, הרי נא' להדיא במש' שגם קו"ק מותר לאשה לשחוט, והרי בקו"ק לא ינתן לה הקורבן בכלל לאכילה, וא"כ כיצד נא' במש' שמותר לנשים לכתחילה לשחוט את הקוד' ממשיך החי' הרי"מ בהקדמה נוספת, הגמ' במס' עירובין בדף קד ע"ב מבארת שאדם שמכניס שרץ טמא למקדש חייב משום "ולא יטמאו את מחניהם", וכך גם נפסק ברמב"ם פ"ג ביאת מקדש הל' טז כל המכניס טומאה לביהמ"ק חייב כרת שנא' את "מקדש ה' טימא ונכרתה הנפש ההיא",

מעתה טוען החי' הרי"מ ניתן ליישב את הקוש' בצורה נפלאה: כאשר שוחטים את הקוד' הבהמה צריכה להיות בשטח העזרה, לא ניתן לשחוט קוד' בחוץ, אם אותה אשה השוחטת קורבן לא תדקדק בהל' שחיטה והיא תנבל את הבהמה, תמצא אותה אשה עוברת עבירה חמורה של הכנסת טומאה למקדש עליה יש חיוב כרת, אין כאן רק את הבעיה שהבהמה תתנבל ואח"כ מי שיאכל אותה יעבור על איסור נבלה, דברים כאלו לא מרתיעים את הנשים, משום שנשים אינן חוששות לאיסור של לפני עיוור, כל עוד הן עצמן לא תעבורנה שום איסור יש מקום לחשוד בהן שהן לא תדקדקנה, אבל כאשר ע"י מעשה השחיטה תימצא האשה עצמה עוברת עבירה, בזה אין לנו לחשוד את הנשים שהן תעבורנה איסורים.

ולכן: כאשר אנו דנים על אשה ששוחטת בהמת חולין עבור האחרים, הרי לא נעשית שום עבירה בכך שהאשה אינה מדקדקת בשחיטה והשחיטה נמצאת נבלה, כלום האשה עוברת עבירה כאשר היא מנבלת את הבהמה? האיסור רק יעשה ע"י אוכלי הבהמה, ועל כך יש לחשוש בנשים שמא אינן מדקדקות בדבר, אבל לגבי קוד' ברור שאין מה לחשוד בנשים שהרי ברגע שהיא תנבל בשחיטה תמצא הבהמה נבלה במקדש, וכשם שאסור להכניס נבלה למקדש, והמכניס נבלה למקדש חייב כרת, יש להניח שגם אסור באותה מידה לנבל בהמה בתוך העזרה, מה לי להכניס נבלה לעזרה, ומה לי לעשות נבלה בעזרה, וכלשונו של החי' הרי"מ "נ"ל דמנבל בהמה בידיים בעזרה עובר על איסור של הכנסת נבלה לעזרה, וחייבים ע"כ כרת, אם כן אין שום קוש' ממשנתנו על הלכ' א"י, דווקא בקוד' ששחיטתם בעזרה ואם לא תדקדק השוחטת בהל' שחיטה תמצא מנבלת את הבהמה ועוברת על איסור כרת, בזה מתבאר שמותר לנשים לשחוט לכתחילה, אבל לגבי שחיטת חולין, כאשר הן שוחטות לאחרים כדברי הבית יוסף, בהחלט יתכן שאין לסמוך על שחיטתה של אשה.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)