סקר
מסכת שבת






 

להיכן נמלט ריש לקיש מאימת הנשיא? על טבריה והעיירות סביבה

יצחק חמיטובסקי / ארכיאולוגיה תלמודית

הוריות יג ע"ב
 

בדפים האחרונים של מסכת הוריות, המסכת עוסקת בחטאים ובמנגנון הענישה שקיים כלפי דמויות מנהיגות כמו הכהן המשיח והנשיא. ה-"נשיא" המקראי התפרש במשנה כ-"מלך" או "נשיא ישראל" ועל פניו לא הייתה לשאלות הללו כל השלכה על נושאי התפקידים בזמן חז"ל כאשר אין מלכות ואין מקדש. אלא שבעידן שבו מוסד הנשיאות עדיין היה קיים, גם אם הוא לא היה זה הנשיא שעליו דובר במשנה, האסוציאציה ביניהם הייתה מתבקשת.  

 ירושלמי הוריות ג א מז ע"א:
רשב"ל אמ' נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלשה מה מחזרין ליה א"ר חגי מוטב דינון מחזירין ליה דו קטלון ליה שמע ר' יודה נשיא וכעס שלח גותיין למיתפש ית רשב"ל וערק בדא דמוגדלא ואית דאמרין בדה דכפר חיטיא סליק רבי יוחנן לבית וועדא סליק רבי יודה נסייא לבית וועדא אמר ליה למה לית מרי אמר לן מילה דאורייא שרי טפח בחדא ידיה אמר ליה ובחדא ידא טפחין אמר ליה לאו אין לא בן לקיש לא אמר ליה לא אמ' ליה ואנו מפתחא אמר ליה ברא דמוגדלא אמר ליה אנא ואת נפיק לקדמיה שלח רבי יוחנן גבי רבי שמעון בן לקיש עתיר לך מילה דאורייא דנשייא נפיק לקדמך נפק לקדמון מר דיגמא דידכון דמי לברייכון כד אתא רחמנא למיפרקית ישראל ממצרים לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו דכתי' ועברתי בארץ מצרי' בלילה הזה ולא עוד אלא הוא וכל דורגון דידיה אשר הלך אלהים אין כתיב כאן אלא אשר הלכו אלהים אמרין ליה מה חמיתה מימור לן הדא מילתא אמר לון מה אתון סברין מי דחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא.

בדף שלנו מובא הסיפור המפורסם על נסיון ההדחה של רבן שמעון בן גמליאל השני בידי רבי מאיר ורבי נתן אך אני רוצה להתמקד בסיפור המופיע דווקא בירושלמי ואינו מתועד בתלמוד הבבלי. מעשה זה מתייחס במפורש לאסוציאציה אפשרית בין הנשיא המקראי/מלכותי ובין הנשיא של ימי חז"ל מופיע בירושלמי אצלנו הוריות ג א מז ע"א (מקבילה זהה בירושלמי סנהדרין ב א יט ע"ד). מעבר לתוכן ולמסר של הסיפור, גם המעטפת הגיאוגרפית-ריאלית היא מעניינת. לפי המסופר שם, רבי שמעון בן לקיש (הוא ריש לקיש) קבע (יש להניח בבית המדרש או בית הועד בטבריה) שנשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלושה (ולא באינסטנציה גבוהה יותר של כ"ג או ע"א) ולפי ר' חגי הוא לא יכול לחזור לנשיאותו. הנשיא באותה העת היה ר' יהודה נשיאה (נכדו של רבי יהודה הנשיא) וכשהוא שמע את הדרשה הזאת הוא כעס ואפילו שלח "גנתון/גותיין" כדי לתפוס אותו. חלק מהחוקרים הציעו שמדובר על שומרי ראש גותיים שהיו ידועים כלוחמים ממוצא גרמאני שהיו חלק מהמשמר האישי של הנשיא כמו אצל הקיסר הרומי. רבי שמעון בן לקיש לא יכול היה להישאר בטבריה וברח מאימת הנשיא ושליחיו הגותיים. כאן המספר מצביע על שתי אופציות הימלטות: "בדא דמוגדלא" (מגדל) או "בדה כפר חיטיא"- כפר חיטים/חיטייא (ליד כפר זיתים של היום).

בינתיים בבית הועד בטבריה (בזמנו, הירשפלד הציע לזהות אותו בבסיליקה הגדולה שנחשפה בשנות השישים אבל היום, רוב החוקרים אינם מקבלים את ההצעה הזו), מתוארת סצנה ציורית שבה רבי יהודה נשיאה ורבי יוחנן נפגשים וכשהנשיא מבקש מרבי יוחנן לומר דברי תורה, הוא מוחא כף על יד אחת באופן הפגנתי ומסביר לו שבלי ריש לקיש, זה כמו לטפוח על יד אחת. הנשיא הבין את הרמז או אולי נענה לבקשתו המרומזת של רבי יוחנן. יתירה מזאת, הוא אפילו היה מוכן ללכת באופן אישי ולהתפייס עם ריש לקיש אך אינו יודע היכן הוא נמצא. רבי יוחנן ידע כל הזמן שהוא במגדל (אפשר שיש כאן גם משחק מילים של "מגדל" ולא רק שם של מקום) ואף שולח לריש לקיש "התראה" על בואו האישי של הנשיא לבקר אותו ומבקש ממנו לומר דבר תורה כאשר הם יגיעו ואכן ריש לקיש יצא לכבודם ואמר שהם עושים "דוגמת בוראם" שהם באים בכבודם ובעצמם ולא על ידי שליח או מלאך. הדיאלוג מסתיים בשאלה של ר' יהודה נשיאה לפשר אותה הלכה "אנטי-נשיאותית" שנאמרה על ידו אך ריש לקיש עונה לו שאין הוא ירא ממנו לומר דברי תורה ("מה דחיל מינכון הוינא מנע אולפניה דרחמנא?")- הוא היה מודע אפוא לבעייתיות האפשרית של הדרשה ההלכתית על רקע הסיטואציה הפוליטית אבל זאת לא סיבה כדי לא ללמד את דברי התורה/האל גם אם לכך יש השלכות אישיות.

הסיפור הזה העסיק את כל מי שעסק ביחסים שבין החכמים ובין הנשיאות, בוודאי בטבריה וסביבתה במחצית השנייה של המאה השלישית. יש גם כאלו שטוענים שגם הסיפור (לפחות הנוסח האמוראי הארץ ישראלי) על הדחת רבן גמליאל מהנשיאות בדור יבנה, לא משקף את האירועים בדור יבנה אלא דווקא את מערכת היחסים המתוחה בין הנשיא והחכמים בסוף המאה השלישית בטבריה. באופן כללי, רבי יוחנן נתפס כמי שמגלה יחס חיובי יותר כלפי הנשיא מול ריש לקיש המסויג יותר ויש לכך ראיות נוספות כפי שהראה ראובן קימלמן בזמנו. מצד שני, גם בקטע הזה, התמונה היא מורכבת יותר והיחסים לא היו חד-מימדיים או קוטביים לגמרי כפי שעולה ממקורות אחרים, בהם דווקא ניתן ללמוד על שיתוף פעולה לא מבוטל בין החכמים הנ"ל ובין ר' יהודה נשיאה, נכדו של רבי יהודה הנשיא.

סיפור דומה מאד מוזכר (בראשית רבה פ א; מקבילה קצת שונה בירושלמי סנהדרין ב ו כ ע"ג-ע"ד) על דרשה עוקצנית של "יוסי מעונאה תרגם בכנישתא דמעונא"- יוסי איש מעון דרש בבית הכנסת של מעון (לפי הירושלמי זה היה בטבריה ולא במעון) דרשה אנטי-נשיאותית מפורשת שגרמה לנשיא לכעוס וליוסי לברוח עד שריש לקיש (!) הצליח לפייס אותו ולגרום למפגש התפייסות שהסתיים עם עקיצה נוספת של אותו יוסי ממעון כלפי הנשיא ובסיומו ריש לקיש המיואש הלין כלפי יוסי ממעון על הסערה החדשה שהוא התחיל בה בעיצומו של הנסיון שלו לפייס את הנשיא. מעון או בית מעון היה פרבר של טבריה המוזכר כבר אצל יוספוס כמקום בדרך שבין צפורי לטבריה וגם מספר פעמים בספרות חז"ל וכן בתור אחד מהמקומות שבה ישבו משמרות הכהונה (משמר חופה). הזיהוי המקובל של מעון/בית מעון (להבדיל ממעון הדרומיות בדרום הר חברון וליד נירים) הוא בח' נצר-א דין. באזור טבריה עילית של היום. יש אלמנטים שונים בכל סיפור (הדרשה של יוסי ממעון הייתה מפורשת נגד בית הנשיא, ריש לקיש לעומתו דיבר בבית המדרש על הלכה תיאורטית) אך קווי הדמיון בין הסיפורים הם בולטים וקשה לקבוע מסמרות כרונולוגיות לגבי איזה סיפור קדם לאיזה אם כי סביר לשער שבריחתו של ריש לקיש מטבריה התרחשה אחרי הסיפור של יוסי ממעון ושהרגישות של ר' יהודה נשיאה למסרים "אנטי-נשיאותיים" התעצמה אחרי סערת יוסי ממעון והוליכה ל-"פיצוץ" מול ריש לקיש על אף ששם לא הייתה דרשה מפורשת נגדו.

מעבר לתמונת המצב הפוליטית-חברתית המשתקפת כאן, יש גם היבט גיאוגרפי המעמיד את העיר מול הכפרים סביבה הבא לידי ביטוי בסיפורים הללו: הנשיא יושב בטבריה, לשם עברה הנשיאות מצפורי אחרי שגם החכמים ("הסנהדרין") הגיעו לשם בעקבותיו של רבי יוחנן. לפי המסופר כאן, ריש לקיש בורח למגדל או לכפר חיטייא ושם מוצא מקלט מפני החיילים הגותיים של הנשיא. בהמשך נזכרה רק מגדל ולכאורה קצת תמוה מדוע נזכרו שתי אפשרויות אם רק אחת נזכרת בהמשך- מגדלא בתקופה הרומית המאוחרת לא הייתה גדולה כמו מגדלא של המאה הראשונה לספירה ובממצא הארכאולוגי במגדל הקדומה לא התגלו שרידים רבים מאותה תקופה (ואולי הכוונה לח' ואדי חמאם?) ורק בהמשך הוא ישב באופן קבוע במגדלא, שם כנראה היו לו קשרים עם בני היישוב (הם שאלו אותו בנוגע להזזת אבני בית כנסת שחרב). ראוי לציין שמתיחות אפשרית בין אנשי מגדל ובין אנשי טבריה היא לא דבר חדש שכן כבר במאה הראשונה לספירה ובמיוחד בימי המרד ברומאים, היחסים בין מגדל/טריכאי, העיירה הגדולה והחשובה ביותר עד ייסוד טבריה ובין עיר הפוליס הטרייה לא היו תקינים ואפילו מאוחר יותר, בסיפור טיהורה של טבריה בידי רשב"י, ההתנגדות למעשה זה הגיעה מחכמים/סופרים שישבו במגדל.

כאמור, למרות שבהמשך, הירושלמי התמקד במגדל, בהתחלה עלתה האפשרות שהוא ברח ל-"כפר חיטייא". כפר חיטייא מוכרת גם ממקורות אחרים בתור מושב של מספר חכמים ובמדרש אחר אף נזכר מעשה שקרה בבית הכנסת של כפר חיטייא ושל האורחים שהתארחו שם לסעודות משותפות. כפר חיטייא מזוהה ב-"חטין אל-קדים", בסמוך לכפר שהיה עד 1948. לורנס אוליפנט שביקר במקום במאה ה-19 הזכיר שרידים של כנסייה או מבנה ציבורי קדום באזור המסגד ואולי שם עמד בית הכנסת על אף שלא נתגלו שרידים כלשהם מאותו מבנה. מספר חפירות הצלה שנערכו במקום בשנים האחרונות זיהו שרידי יישוב החל מתקופת הברונזה הקדומה ועד תקופת הברזל. היישוב התחדש בתקופה ההלניסטית המאוחרת, והגיע לשיאו בתקופה הרומית הקדומה והתיכונה ואחרי כן בתקופה הביזנטית. ממצאי החפירות בח' אל עיכה הסמוכה שבה התקיים יישוב הלניסטי עד אמצע המאה השנייה לפנה"ס מלמדים לפי ליבנר על הפסקה שהייתה ביישוב הנכרי שנפגע כנראה בידי החשמונאים ושבהמשך היישוב היהודי נוסד במהלך התקופה ההלניסטית מאוחרת/רומית הקדומה במדרון הצפוני של החורבה- היא כפר חיטייא. בירושלמי מגילה, במסגרת ההצעה לזהות את ערי נפתלי בספר יהושע עם עיירות בזמנם של החכמים, הוצע לזהות את "הצדים" עם כפר חיטייא ואולי הזיהוי הזה קשור לחורבת אל עיכה בפסגה שנותרה שוממה מאז הכיבוש החשמונאי. אפשר אפוא שציון שני המקומות שאליהם ברח ריש לקיש משקפת את העובדה שאלו היו שתי העיירות החשובות במרחב של טבריה באותה העת ושניהם היו יכולות לשמש מקלט לחכם הנרדף על ידי משמר הנשיא.

אם נוסיף לכך את הדרשה של יוסי בבית הכנסת במעון (לפי נוסח הבראשית רבה), עולה תמונה מעניינת שבה עיקר כוחו של הנשיא הוא בטבריה אך ביישובים הכפריים החשובים מסביב- מגדלא, כפר חיטייא ומעון- שם אפשר למצוא אופוזיציה גדולה יותר להנהגת הנשיא ושם יוסי ממעון יכול לומר את דבריו החריפים על הנשיא בפומבי או ריש לקיש הנמלט יכול למצוא מקלט מחייליו של הנשיא. חמתה (חמת טבריה) הסמוכה הייתה קרובה מאד לטבריה ולא עוד אלא שלאור הכתובות מבית הכנסת בחמת טבריה, שם נזכר סוורוס חניך הנשיאים המהוללים, יש להניח שהיא הייתה קשורה יותר למוסד הנשיאות ולפיכך מבקרי הנשיא לא פנו אליה אלא אל עיירות אחרות שפחות קשורות לנשיא ולהשפעתו. רבי יוחנן עצמו נשאר בטבריה ושמר על מערכת יחסים תקינה יותר עם הנשיא מחד ועם הקולגות שמערכת היחסים שלהם עם הנשיא עלתה על שרטון.


כתב: יצחק חמיטובסקי (בלוג | פייסבוק)   © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה - בדוא"ל: jamitovsky@gmail.com‏
המאמר מבטא את דעתו האישית של המחבר, ואינו מתיימר להציג קביעות או טיעוניים הכרחיים ומוחלטים

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר