סקר
מסכת שבת






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

קשיא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

הוריות ט ע"ב


תני תנא קמיה דרב ששת: אשם תלוי בא על טומאת מקדש וקדשיו.
א"ל: דאמר לך מני? ר"א היא, דאמר: הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה מייתי נשיא שעיר עליה,
והא"ר יוחנן: מודה ר' אליעזר שאין מביא אשם תלוי! קשיא.

1.
רב ששת הקשה לתלמיד ששנה לפניו את הברייתא: כמי אתה סבור דין זה האם כרבי אליעזר? והרי אמר רבי יוחנן...
[ראה "מתיבתא", הערה כ].

2.
אומר הרש"ש שלפי זה לא מובן מדוע הגמרא נשארה ב"קשיא". "קשיא" זוהי קושיה מברייתא – או ממשנה. ואילו כאן רק קובעים שרבי אליעזר [שהיה תנא] לא מתיישב עם הברייתא [כלומר - יש כאן מחלוקת תנאים].

3.
ולכן הרש"ש מסביר שרב ששת לא שאל אלא אמר וקבע, שהברייתא שאותו תלמיד שנה לפניו היא אמנם כשיטת רבי אליעזר ואז הגמרא מקשה על רב ששת: כיצד הוא מעמיד את הברייתא כרבי אליעזר והרי רבי יוחנן אמר שמודה רבי אליעזר שאין נשיא מביא אשם תלוי על טומאת מקדש.
ועל זה הגמרא מסיימת "קשיא".

4.
הרשב"ם מסביר את העקרונות של לשון ה"קשיא":
והוא מבדיל בין דחיה ברמה של "קשיא" לבין דחיה ברמה של "תיובתא":

5.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף נב עמוד ב:

"ופסק ר' חננאל - ... וכן פירש נקטינן מרבותי ז"ל כל היכא דאמר בגמ' תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקשיא כי הך דשמואל לא בטלו דבריו דאמרינן לא הוה ברירא להן דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח פירוקא בההוא שעתא דתליא וקיימא
ואעפ"כ אין נראה בעיני דלא שנא תיובתא ולא שנא קשיא דקאי אמילתא דאמוראי חדא היא ולא הויא עיקר אלא לגבי תיובת' ממשנה או מברייתא שייך לומר תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך למימר קשיא ...."

לפי פירושו הראשון, דברים שנדחו ב"קשיא" ניתן ליישבם.

6.
כמו כן הוא אומר בפירושו השני, שאם הקושיה היא מדברי אמורא הביטוי הוא "קשיא", ואם הקושיה ממשנה או מברייתא הביטוי הוא "תיובתא". כיון שבסוגייתנו הקושיה היא מדברי רבי יוחנן לכן הקושיה היא ברמה של קשיא ולא של "תיובתא".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר