סקר
מסכת שבת






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"מאי משמע"; "כדי"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

הוריות ח ע"א


דכ"ע מיהת: כי כתיבי הני קראי - בעבודת כוכבים הוא דכתיבי, מאי משמע?
אמר רבא, ואי תימא ר' יהושע בן לוי, ואמרי לה כדי, אמר קרא: +במדבר טו+ וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה, איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות? הוי אומר: זו עבודת כוכבים.

1.
למשמעות הביטוי "מאי משמע":
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות:

שמח. מאי משמע. יש מי שקורא המ"ם בפת"ח, ומפרש ששואל מהו המשמעות, כלשון 'מאי' דבכל דוכתא.
ואינו כן, אלא המ"ם והאל"ף שניהם בנקודות ציר"י. והכי קאמר: משמעות דקרא מאיזה מקום הוא.
בברכות פרק קמא (ה א), אמר רבי יצחק, כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאילו אוחז חרב, שנאמר (תהלים קמט, ו) 'רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם'. מאי משמע, כלומר מאיזה מקום למדת ד'רוממות אל בגרונם' בקריאת שמע משמע. ומשיב מר זוטרא, מרישא דעניינא, דכתיב (שם שם, ה) 'יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם'. עוד שם (ברכות י א): נסתכל ביום המיתה ואמר שירה שנאמר (תהלים קד, א) 'ברכי נפשי את ה'' וגו', מאי משמע דעל יום המיתה נאמר, אמר רבה בר רב שילא מסיפא דעניינא כו', (כללי שמואל פרק המ"ם סימן שלח) בשם הרב יצחק דליאון ז"ל.

1.1
כלומר: המילה "מאי" לא במשמעות של "מה", אלא במשמעות של "מהיכן וכיצד", וממילא יוצא, שמשמעות הביטוי "מאי משמע" איננה "מה פרוש הפסוק/דין", אלא המשמעות היא כיצד נדרש הפסוק באופן שנלמד ממנו הדין הידוע [בסוגייתנו: עבודת כוכבים].

2.
והגמרא מביאה מקור [פסוק] מתחילת אותה פרשה שממנה הובאו כל הפסוקים בסוגיה, שמצוה אחת שהיא שקולה כנגד כל המצוות היא עבודה זרה. ולכן כל הפסוקים באותה פרשה [ספר במדבר, פרשת שלח, פרק טו פסוקים כב-לא] מדברים על עבודה זרה.

3.
את הפסוק [והכלל הנובע ממנו] הגמרא מביאה בשם רבא, או בשם רבי יהושע בן לוי [=ריב"ל], או בשמו של "כדי".

3.1
יש מפרשים ש"כדי" הוא שמו של אמורא, ויש מפרשים שהמילה "כדי" פירושה "סתם", כלומר הגמרא עצמה [רב אשי? או חכם בלתי ידוע בגמרא?]. ראה גם סיכום ב"מתיבתא", הערה לג.

4.
נראה לי, שיש קצת בעיה אם נאמר שלא מדובר בשם של חכם אלא שהכוונה היא שדבר זה נאמר גם על ידי חכם "ללא שם".

5.
וקצת קשה:

5.1
מה זה מוסיף לנו, הרי בין כך דבר זה נאמר בגמרא או על ידי רבא או על ידי ריב"ל.

5.1.1
ייתכן לומר, שאולי נמצא קושי או סתירה בין דברי האמוראים עצמם. כלומר: אם רבא אומר במקום אחר דבר שסותר לדבריו בסוגייתנו, אז נוכל לומר שאת הדברים אמר ריב"ל ולא רבא, וכן הלאה לגבי ריב"ל.

5.2
הרי רוב דברי הש"ס אינם נקובים בשמות החכמים שאמרום, אלא על ידי "סתמא דגמרא", והרי סביר שאת חלקם לפחות אמר אמורא מסויים, וזה דומה למשמעות של "כדי". ובכלל, הגמרא יכלה גם בסוגייתנו לומר "רב אשי אומר".

5.2.1
אבל כנראה לא מקובל בגמרא לערבב ולחבר בין אמוראים יחד עם "סתמא דגמרא".

5.3
אם נאמר שכל "סתמא דגמרא" הוא רב אשי ורבינא, אז יותר ברור כאן, שהגמרא רצתה לומר, שיתכן שדבר זה נאמר לא על ידי רבא ולא על ידי ריב"ל אלא על ידי אמורא מסויים ולא מזוהה אבל לא רב אשי שהוא שימש כ"סתמא דגמרא".

6.
הגמרא מביאה את רבא ואת ריב"ל. וזה קשה, הרי הם לא היו בני דור אחד [ובדרך כלל רק בין חכמים שחיו באותה תקופה שייך לומר את הביטוי "אמר רב... ואי תימא רב...".

6.1
ויותר קשה: היה על הגמרא להקדים את ריב"ל.

7.
על זה עונה ב"מנחת יהודה":

7.1
אפשרות א: "רבא" הוא ראשי תיבות: "רמי בר אבא" או "רבה בר אבוה" שהיו בימי ריב"ל שהיה תלמידו של רבי יהודה הנשיא. ורבא היה תלמיד תלמידו של ריב"ל.

7.2
אפשרות ב: "במקום רבא" יש לגורס "רב" ומתאים לעובדה, ש"רב" וריב"ל היו תלמידי רבי יהודה הנשיא.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר