הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מאן תנא; "תנן"-"תניא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
הוריות ה ע"א
אמר מר: ונודעה החטאת - ולא שיודעו החוטאין.
מאן תנא?
אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבא: דלא כרבי אליעזר; דתנן, אמר ר' אליעזר: מה נפשך? אם חלב אכל חייב, נותר אכל חייב.
רב אשי אמר: אפילו תימא רבי אליעזר, שאני הכא, דכתיב: +ויקרא ד+ אשר חטאו עליה. התם נמי הכתי': +ויקרא ד+ אשר חטא בה! ההוא מיבעי ליה: פרט למתעסק.
1.
הגמרא שואלת כמי משנתנו? ואומרת שלא כרבי אליעזר.
2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד
...לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא
וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני
משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד ...
2.1
לפעמים נקבעת ההלכה כאותו תנא/אמורא שעליו נאמר "מאן תנא".
3.
אולם ה"יד מלאכי" מחדש: יתכן שהביטוי - שמובא אחרי השאלה "מאן תנא" - "רב... היא" והביטוי ההפוך "דלא כ..." לא מעיד על קביעת הלכה על ידי עורך הגמרא="מסדרי התלמוד".
3.1
אלא, רב אשי ורבינא "קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם". כלומר, עורכי הגמרא משקפים את הדו-שיח בבתי המדרש כפי הווייתם ההיסטורית!
3.2
משמע לפי פשט דבריו, שניתן לומר כך גם על הרבה ביטויים בש"ס שבאמת הם לא עברו
עריכה על ידי רב אשי והם "קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם".
3.3
ונראה לי, שהוא מתכוון דווקא לביטויים מסויימים כמו כאן.
הכוונה היא רק לביטויים "מוזרים" שמובאים בניסוחים הפוכים, כמו "מאן תנא – רב פלוני היא", ולפעמים להיפך: "מאן תנא – דלא כפלוני"
4.
אולם הפרשנים בסוגייתנו מסבירים מדוע הניסוח הוא דווקא בדרך השלילה: "דלא כרבי אליער", ולא אמרו "כרבי יהושע".
וההסבר הוא: [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד מו] הדין בברייתא מאד ברור ולכן שאלת הגמרא: "האם יש מישהו שחולק על דין זה" והמשמעות של "מאן תנא" היא כאילו כתוב: "מאן דלא כתנא".
5.
הגמרא מביאה את התשובה על ידי רב יהודה בשם רב או על ידי רבא. כנראה שהכוונה היא, שגם רבא אמר בשם רב, ויש כאן מחלוקת מיהו האמורא שאמר בשמו של רב. אולם קצת קשה מפני שרבא לא היה תלמידו של רב ולא הכירו.
5.1
ולכן צריך לומר: יש כאן מחלוקת האם רב יהודה אמר זאת בשמו של רב או שרבא [3 דורות אחרי רב יהודה] אמר זאת מעצמו.
5.2
ויש מי שמחדש: "רבא" ראשי תיבות "רבה בר אבוה", והוא היה תלמידו של רב כמו שרב יהודה היה תלמידו של רב [מתיבתא, שם].
6.
הגמרא מביאה ברייתא שבה אמר רבי אליעזר את דינו. הגמרא פותחת את ציטוט הברייתא ב"דתנן" במקום "דתניא".
ולא מתאים לכלל ש"תנן" פותח ציטוט של משנה, ו"תניא" – פותח ציטוט של ברייתא.
7.
אלא יש לומר, כל ברייתא שיש לה עיקר במשנה, גם היא נקראת "תנן", והברייתא בסוגייתנו היא כזאת. היא מבארת את עיקר המחלוקת שנמצאת במשנה.
8.
מקורות לכלל האמור לעיל בסעיף 7:
8.1
חידושי הרמב"ן מסכת חולין דף יד עמוד א:
ה"ג דתנן הלוקח יין מבין הכותיים. ולאו מתני' היא כולה אלא בריתא היא, דבמתני' לא מסיים בה דברי ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון ור' יוסי,
ומיהו אורחא דתלמודא בהכי דכל בריתא דאית לה עיקר במשנה אמרינן עלה דתנן.
8.2
חידושי הרשב"א מסכת חולין דף יד עמוד א:
דתנן הלוקח יין מבין הכותים, משנה היא בדמאי פ"ז, ומיהו התם במתניתין לא מסיים בה דברי רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ור"ש אוסרין, ואורחא דתלמודא הוא דכל ברייתא דאית ליה עיקר במשנה אמרינן עלת דתנן...
8.3
חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף כג עמוד ב:
אלא שכל ברייתא שיש לה עיקר במשנה בקצת אמרינן עלה בתלמודא דתנן, וכדפרישנא בשמעתא קמייתא דבבא בתרא.
