הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מנא אמינא לה  

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה נט ע"ב

אמר רב אשי מנא אמינא לה? דתניא: עובד כוכבים שנסך יינו של ישראל שלא בפני עבודת כוכבים - אסור, ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה בן בתירא מתירין משום שני דברים, אחד - שאין מנסכין יין אלא בפני עבודת כוכבים, ואחד - שאומר לו: לא כל הימנך שתאסור ייני לאונסי.

1.
רב אשי סובר שמותר ליטול את דמי היין מהגוי שניסך. והוא מוכיח זאת מהברייתא - בדברי רבי יהודה בן בבא ורבי יהודה בן בתירא.

2.
וראה בפרשנים שהוכחת רב אשי היא מכל התנאים שבמשנה - כולל מתנא קמא [ראה בהרחבה בפרשנים, וב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קכא-קכב], ולכן מתאים הביטוי "מנא אמינא לה".

3.
אולם אם נסביר שהוכחת רב אשי היא רק משני התנאים במשנה [ולא מתנא קמא] מתאימה יותר הגירסא "כתנאי" [מופיע ב"מתיבתא", הערה טז] – שדינו של רב אשי תלוי במחלוקת תנאים בברייתא.

4.
לפי ההסבר הראשון - לעיל בסעף 2 - נשאלת השאלה מדוע הגמרא לא השתמשה בביטוי "תניא כוותיה"?

5.
לכן נראה לי לומר שביטוי זה - "מנא אמינא לה" - נאמר באחד מהמצבים הבאים:
א. כשהברייתא לא היתה ידועה לרוב החכמים.
ב. כשמביא ממשנה בסדר טהרות [והסיבה – כנ"ל]
ג. כשמביא משנה או ברייתא - אולם הלימוד הוא מתוך דיוק שניתן בקלות לדחות אותו. וכך מדובר בסוגייתנו, שרב אשי מדייק מדברי המשנה.