סובלנות / רפי זברגר

עבודה זרה נב ע''א

הקדמה

הגמרא בדף שלנו שואלת כל מיני שאלות הקשורות לעבודה זרה ולתקרובת עבודה זרה, האם נאסר או שמא לא. 
היום נתמקד באחת מן השאלות הללו. 
 

הנושא

בעא מיניה ר' יוסי בן שאול מרבי: כלים ששימשו בהן בבית חוניו מהו שישתמשו בהן בבית המקדש.
ר' יוסי בן שאול שאל את רבי, מה הדין לגבי כלים שהשתמשו בהם בבית חוניו. חוניו היה בנו של רבי שמעון הכהן הצדיק, אשר ברח למצרים ובנה שם מזבח. השאלה: אם כלים אלו מותרים לשימוש בבית המקדש או שמא נאסרים?
הגמרא מסבירה ומרחיבה מיד את צדדי הספק, ועל פי איזו שיטה מתעורר הספק: 
וקא מיבעיא ליה אליבא דמאן דאמר: בית חוניו לאו בית עבודת כוכבים היא, דתנן: כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים ואינו צריך לומר לדבר אחר. כהנים הוא דקנסינהו רבנן משום דבני דעה נינהו, אבל כלים לא, או דלמא לא שנא.
ישנה מחלוקת חכמים, כיצד להתייחס לעבודת חוניו במצרים. האם זו עבודה זרה, שהרי זו אינה עבודה בבית המקדש המותרת, או לפי שיטה אחרת, חוניו לא עבר על איסור עבודה זרה, על אף שכנראה עבר אל איסור ''שחוטי חוץ'', שהרי הקריב קרבנות, אפילו שהם של גויים, מחוץ לכותלי בית המקדש. 
אומרת הגמרא, כי ברור לחלוטין ששאלתו של ר' יוסי היא לפי השיטה הסוברת כי חוניו לא עבד עבודה זרה, שהרי אם עבד עבודה זרה, כלים שעבד בהם, אסורים בשימוש בכלל, ובוודאי אסורים לשימוש בבית המקדש. אם כך, השאלה היא לאור משנה במסכת מנחות (ק''ט.) הקובעת כי כוהנים ששימשו בבית חוניו, אסורים לשמש בבית המקדש, ומוסיפה שם המשנה, שאם עבדו בבית עבודה זרה ממש, בוודאי ובוודאי שאסור להם לשמש בבית המקדש. 
אם כן, מסבירה הגמרא את השאלה: האם רק לכוהנים אסור לשמש בבית המקדש, כיוון שהכהנים ''בני דעה'', והיה עליהם לדעת כי אין לשמש בכהונה מחולץ לכותלי בית המקדש, אך כלים שהיו בבית חוניו, ש"אין להם דעה'', מותרים לשימוש בבית המקדש, או שמא, אין חלוקה, וגם כוהנים וגם כלים ששימשו בבית חוניו אסורים לשימוש בבית המקדש. 
רבי ענה לר' יוסי: אסורים הן, ומקרא היה בידינו ושכחנוהו. 
פסק כי הכלים אסורים לשימוש, והוסיף ואמר כי היה לו סיוע מפסוק, אך אינו זוכר את הפסוק. 
ר' יוסי ממשיך ומקשה על פסיקתו של רבי: איתיביה: וְאֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח ה' (דברי הימים ב' כ"ט, י"ט) , מאי לאו הֵכַנּוּ - דאטבלינהו וְהִקְדָּשְׁנוּ - דאקדישננהו? 
הפסוק בדברי הימים עוסק בטהרת בית המקדש ע''י חזקיהו המלך, לאחר שנטמא ע''י אחז, אביו של חזקיה, אשר עבד שם עבודה זרה. ר' יוסי הבין את המילה הֵכַנּוּ בפסוק, שהטבילו את הכלים במקווה לטהרם, ואת המילה וְהִקְדָּשְׁנוּ שהקדישו את הכלים מחדש לעבודה בבית המקדש. אם כן, אומר ר' יוסי: אם כלים שעבדו בהם עבודה זרה ממש, ניתן לטהרם ולהקדישם מחדש, על אחת כמה וכמה שכלים שעבדו בהם בבית חוניו, שלא נחשב לעבודה זרה (לפי שיטתו), הרי שכנראה אין בעיה להקדישם בחזרה, ומדוע אתה רבי, פסקת כי אסור להשתמש בכלים ששימשו בבית חוניו?
ענה לו רבי: ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי הֵכַנּוּ - שגנזנום וְהִקְדָּשְׁנוּ - שהקדשנו אחרים תחתיהם.
רבי מודה לר' יוסי כי ''הזכיר'' לו את הפסוק המהווה הוכחה לשיטתו, מסביר אחרת לגמרי את שתי המילים בפסוק. 
המילה הֵכַנּוּ מוסברת לפי רבי – גנזו את הכלים, וכוונת המילה וְהִקְדָּשְׁנוּ - הקדישו כלים אחרים במקומם. לפי הסבר זה, הפסוק הזה מהווה מקור לשיטת רבי, כי אסור להשתמש בכלים שהשתמשו בבית חוניו, לשימוש נוסף בבית המקדש. 
 

מהו המסר?

למדנו היום דבר מעניין מאוד. אותו פסוק, אותן שתי מילים, וכל אחד מן החכמים למד בדיוק לימוד הפוך מהחכם השני.
ר' יוסי הבין ולמד כי מותר לחזור ולהשתמש בכלים של בית חוניו בבית המקדש, ורבי למד מאותן מילים שהשימוש אסור.
תופעה מעניינת זו מלמדת אותנו, כיצד להתייחס לפרשנות. יכול להיות פרשנות של פסוקים, כפי שלמדנו היום, אך יכולה להיות פרשנות של כל דבר אחר. תופעה שקרתה, אמירה שנאמרה וכן הלאה. פרשנות, כשמה כן היא, היא מפרשת, אך היא ''בעיני המתבונן''. ניתן פעמים לפרש ממש אחרת מן השני על אותן תופעות, פסוקים או כל דבר אחר.
משמעות מסקנה זו, מחייבת כל אחד ואחד להיות ''סבלני'' לפרשות של אדם אחר, למרות שהיא סותרת ונוגדת את הפרשנות שלו. סבלנות וסובלנות זה ''שם המשחק''.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]