סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1064

"אמר לו אין משיבין במרחץ"

עבודה זרה מד ע"ב

נאמר במש' שפלוספוס [מין עובד כוכבים] שאל את רבן גמליאל כשהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי: כתוב בתורתכם "לא ידבק בידך מאומה מן החרם", מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי, פרש"י שהמרחץ קודם לה, והמרחץ נעשה לכל הבא לרחוץ ולא כל הימנה שתהא גוזלת את הרבים.

במשנתנו הגרסה "וכשיצא אמר לו" ומזה משמע שאת התשובה אין משיבין במרחץ ענה לו ר"ג עדיין בהיותם במרחץ, וכשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה וכו'. משמע שאת המשפט אין משיבין במרחץ אמר ר"ג לפני כן כשהיו עדיין במרחץ.

אומר התוי"ט שנכונה היא גרסת הירושלמי שגורס במשנה כשיצא, דהיינו ר"ג ענה לו אין משיבין במרחץ כשיצאו, רק אחרי שיצא ענה לו אין משיבין במרחץ אני לא באתי בגבולה וכו' אבל במרחץ עצמו לא ענה לו ר"ג כלל, וזאת משום שאסור להרהר בד"ת במרחץ, ורק לאחר שהוא יצא הסביר לו מדוע לא ענה לו תשובה במרחץ משום שאסור לומר ד"ת במרחץ, כך מסביר התוי"ט שזו משמעות המש' שגם אין משיבין במרחץ ענה לו בחוץ, אבל אם היינו גורסים וכשיצא, יקשה שאז משמע שאת התשובה אין משיבין במרחץ ענה ר"ג עדיין בהיותם במרחץ, ורק את שאר התשובה אמר לו לאחר שיצא, וא"כ איך ענה לו אין משיבין במרחץ הרי אסור להרהר בד"ת, כקושיית הגמ',

אומרים תוס', ואומר ר"ג ג' בתים יש במרחץ כמפורש בגמ' במס' שבת דף ו', כלומר בית המרחץ היה מחולק לשלשה חדרים, החדר הפנימי ששם כולם עומדים ערומים, ושם אסור לאדם לשאול בשלום חברו, וכפי שמוסיף להסביר גם התוי"ט ששם אפ' הרהור בד"ת אסור, ואין משיבים בחדר הפנימי כלל, בחדר האמצעי ישנם בני אדם שעומדים ערומים ויש בני אדם לבושים. ומותר להרהר בד"ת ולהשיב בדבר איסור והיתר, כיון שאינו אומר הסבר, ועיקר טעמו של דבר, שאסור או מותר נחשב כהרהור ששם מותר, וגם מותר שם לשאול בשלום, ואילו בחדר החיצון ששם כולם עומדים לבושים מותר אפ' לדבר בד"ת, ואותו גוי שאל את ר"ג כאשר הם היו עומדים בבית הפנימי, ושם ר"ג לא השיב לו כלום, משום שאסור שם אפי' בשאלת שלום וגם אסור להרהר בד"ת, ורק כשיצא מהחדר הפנימי לחדר האמצעי, ענה לו אין משיבין במרחץ.

ולדעת התוס' מותר היה לו לענות משום דרכי שלום, כדי שלהגמון לא יהיה איבה שהוא לא עונה לו, וזה נחשב כמו שאלת שלום, וכמו שאמרנו שבחדר האמצעי מותר בשאלת שלום, כך היה מותר לר"ג לענותו להתנצל שאין משיבין בבית המרחץ, ואילו לדעת התוי"ט כיון שהתשובה אין משיבין בבית המרחץ היא רק הוראה של אסור או מותר בלי להסביר את טעמי הדברים, לכן היה מותר לו בחדר האמצעי לענות אין משיבין בבית המרחץ, ולאחר מכן כשהם יצאו לבית החיצון אז השיב לו את התשובות המבוארות במש' ששם אפ' דברי תורה מותרים, ובזה מובנת היטב הגרסה "וכשיצא" כלומר, כשהגוי שאל את ר"ג בחדר הפנימי לא ענה לו כלום, יצאו לחדר האמצעי אמר לו אין משיבין במרחץ.

"וכשיצא" הכוונה כשיצא מהחדר האמצעי לחדר החיצון אמר לו את התשובות המבוארות במשנה.

[הרה"ג מיכל זילבר שליט"א]