אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי שֹׁהַם
עבודה זרה כג ע"ב - כד ע"א
"תני שילא: מאי טעמא דרבי אליעזר? דכתיב: (במדבר יט, ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ - בני ישראל יקחו, ואין העובדי כוכבים יקחו. אלא מעתה, (שמות כה, ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה - הכי נמי דבני ישראל יקחו, ואין העובדי כוכבים יקחו! וכי תימא הכי נמי, והאמר רב יהודה אמר שמואל, שאלו את רבי אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו מה עשה גוי אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו, פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד... והיו מפתחות מונחות תחת מראשותיו של אביו ולא צערו! (שמות כה, ז) אַבְנֵי שֹׁהַם - הפסיק הענין. והא וְאַבְנֵי מִלֻּאִים כתיב, דהדר ערביה! ... על ידי תגרי ישראל זבון".
ורבינו חננאל גרס: "ומקשינן והא בויקהל משה כתיב קחו מאתכם תרומה. וכתיב התם (שמות לה, ט) וְאַבְנֵי שֹׁהַם ואבני מלואים". (הובא בתוספות).
על פי הדברים מבואר טעם השינוי בין פרשת תרומה לויקהל. בפרשת תרומה כתוב אַבְנֵי שֹׁהַם ובפרשת ויקהל וְאַבְנֵי שֹׁהַם. כי אף שלרבי אליעזר נלקח באמצעות תגרי ישראל, סוף סוף נתרמו אבנים טובות למקדש בידי נכרי, ולשון מצות ה': דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [בלבד] וְיִקְחוּ אינו עולה יפה על אַבְנֵי שֹׁהַם, לכן הפסיק בהם הענין. אולם אמירתו של משה לבני ישראל שבאותו הדור בפרשת ויקהל: (שמות לה, ה-ט) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה'... וְאַבְנֵי שֹׁהַם, מדויקת היתה, שרק מישראל והנשיאים נלקחו.
דבר אחר, על פי מבנה המילים וחוקי הטעמים, המילים אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם מוטעות בזקף גדול, והמילים וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם מוטעמות בזקף קטן בתוספת מתיגה בצורת הטעם קדמא. ומרומזים בזה דברי הספרי בפרשת נשא פיסקא מה:
"רבי נתן אומר וכי מה ראו נשיאים להתנדב לכתחילה כאן, ובמלאכת המשכן לא נתנדבו בתחילה? אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו ציבור מה שמתנדבים, ומה שמחסרים הן, אנו משלימים. כיון שראו נשיאים שהשלימו ציבור את הכל שנאמר והמלאכה היתה דים (שמות לו, ז) אמרו הנשיאים מה עלינו לעשות? והנשיאים הביאו את אבני השוהם, לכך התנדבו כאן תחילה".
אילו היו מקדימים הנשיאים להביא את תרומתם בחפץ לב ובזריזות תחילה כפי חפץ ה' ומצוותו בפרשת תרומה, היתה להם אז זקיפות קומה גדולה, כמרומז בטעם זקף גדול. אך כיון שנתמהמהו בפרשת ויקהל עד אחר מתנות ישראל, היתה זקיפתם קטנה. ומכאן למדו לחנוכת המשכן להקדים ולהקריב את קרבנם. ומרומז בטעמים זקף קטן, קדמא.
