טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

כגון אקונס ואפונס, כטספטייס ואכספטייס ואוטנס - טונה

תנו רבנן: אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיץ - הרי זה מותר; יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מן הים, כגון אקונס ואפונס, כטספטייס ואכספטייס ואוטנס – מותר (עבודה זרה, לט ע"א).

פירוש: תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: דג שאֵין לוֹ עַכְשָׁיו קשקשים, שהוא מסימני טהרה בדג, וְעָתִיד לְגַדֵּל קשקשים לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַסּוּלְתָּנִית וְהָעָפִיָּץ הֲרֵי זֶה מוּתָּר. וכן דג שיֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו קשקשים וְעָתִיד לְהַשִּׁיר אותם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַיָּם, כְּגוֹן אָקוּנָס וְאָפוּנָס, כְּטַסְפָטִיָּיס וְאַכְסַפְטִיָּיס וְאוֹטָנָס מוּתָּר, שמה שאסור באכילה הוא דווקא דג שאין לו סנפירים וקשקשת כלל בכל שלב שהוא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: טונה           שם באנגלית: Tuna           שם מדעי: Tunnus sp.

שם נרדף במקורות:        אקונס – קולייס 
                                     אפונס – פולמוס – פילמיס
                                     טונס – אטונס – אוטנס - אנתיניס
 

נושא מרכזי: לזיהוי אקונס, אפונס ואוטנס


תקציר: בהסתמך על כמה מקורות ובעיקר על התוספתא בחולין בחרתי לזהות את המינים אקונס, אפונס ואוטנס המוזכרים בסוגייתנו על פי הגרסה "הקולייס והפולמוס ... ואנתיניס". שלושת מינים אלו נכללים בקבוצת דגים המאבדים את קשקשיהם במשך החיים ("יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מן הים") ולכן הם טהורים. תופעה זו קיימת בבני משפחת הקולייסיים המתאפיינים בשחיה מהירה ההופכת עם התבגרותם את נוכחות הקשקשים למיותרים ומפריעים. מקובל להניח ששלושת המינים המתוארים בברייתא נכללים במשפחה זו אלא שזהותם אינה ברורה. על ה"טונס" הרחבתי במאמר "לגרר לכרכב להטיח בטונס" (חולין, כה ע"א).

בשורות הבאות אציג השערות שאינן מבוססות אך לענ"ד סבירות למדי. א. השמות אינם מייצגים מינים ספציפיים אלא תת-קבוצות הכוללות מינים דומים שנקראו החל מתקופת הראשונים בשם משותף "טונינ"א". ב. רשימת הדגים בברייתא ערוכה בסדר עולה של גודל הדגים החל מה"סולתנית" וה"עפיין" בעלי קשקשים המתפתחים במהלך החיים (משפחת הסרדינייים) ועד ל"כטספטייס" או "אכספטייס" (דג חרב) ו"אוטנס" (בני הסוג טונה) שמשקל גופם הוא הגדול ביותר מבין הדגים הטהורים. בתווך עומדות שתי תת-קבוצות של מינים בגודל בינוני במשפחת הקולייסיים: "קולייס" – מקרלים (הקטנים יותר) (תמונה 1) ו"פולמוס" – טוניות (תמונה 2), פלמודה (תמונה 3), ואוטונוס שחור קווים (תמונה 4). 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 
 הברייתא בה פתחנו מובאת עם שינויים קלים גם במסכת חולין (סו ע"ב): "... ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת. תנו רבנן: אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיאן הרי זה מותר, יש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים, כגון אקונס ואפונס כספתיאס ואכספטיאס ואטונס הרי זה מותר" (חולין, סו ע"א). השוואה של כתבי היד של התלמוד הבבלי מצביעה על אחידות רבה יחסית בשמות הדגים ברשימה. הבדלים משמעותיים נמצאים בהשוואה לתוספתא (חולין, צוקרמאנדל, פ"ג הל' כ"ז): "... אין לו עכשיו אבל עתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית ואנפיא כשר. יש לו עכשיו אבל עתיד להשירה בשעה שעולה מן הים כגון הקולייס והפולמוס כספתיאס אכנס ואנתיניס כשר וכו'". למרות הבדלים אלו מסתבר שרשימת השמות בתוספתא מקבילה לרשימות בבבלי. לדעת רש"י מדובר בשמות פרסיים: "אקונס ואפונס כספתיאס ואכספטיאס - כולן לשון פרסי הן". על פי מפרשים אחרים מסתבר שלמעט דג אחד כולם שמות יווניים. רבינו חננאל פירש: "... כגון אקינס ואפונס וכספתיאוס ואסיפתיאוס ואטונס. אלו כולם שמות של מיני דגים בלשון יון הן וכולן מותרין הן".

זיהוי וודאי של המינים קשה ואולי בלתי אפשרי משום שהמידע העומד לרשותנו לגביהם הוא שמם היווני ואופן התפתחות הקשקשים בלבד. באופן כללי ניתן לחלק את המינים המנויים בברייתא לשתי קבוצות: א. מינים שקשקשיהם מתפתחים במהלך החיים. ב. דגים המאבדים את קשקשיהם לאחר זמן. לאור העובדה שקיימים מינים רבים השייכים לשתי הקבוצות ניתן לשער שחז"ל כללו מינים דומים בשם משותף(1). תחת הנחה זו ניסיתי לזהות את המינים בקבוצה הראשונה השייכים למשפחת הסרדיניים שקשקשיהם מתפתחים במהלך החיים (ראו במאמרים "כגון הסולתנית והעפיץ הרי זה מותר", "כגון הסולתנית והעפיץ הרי זה מותר"). בשורות הבאות אנסה לזהות, לפחות באופן כללי, את המינים אקונס, אפונס ואוטנס השייכים לקבוצת הדגים המאבדים את קשקשיהם כ"שעולים מן הים". לצורך זה יהיה עלי להתבסס על השערות שעל פניהן נראות סבירות:

א. השערה מקובלת על החוקרים היא שמינים אלו הם מקבוצה טקסונומית משותפת משפחת הקולייסיים. למרות הדמיון ביניהם הם שונים במידה שהצדיקה את הפרדתם בלשון יוון לתת-קבוצות שונות אך ייתכן והמפרשים התייחסו לכולם בשם המשותף טונינ"א(2). גם היום מכונים סוגי דגים נוספים בשם טונה למרות שאינם שייכים לסוג טונה Thunnus. מקור השם טונה הוא מיוונית שבה נקרא הדג או קבוצת דגים דומים בשם Tunnus. לדעת הרב י. מ. לוינגר השמות אקונס, אפונס ואטונס הם גילגול של שם מקורי זה. בניגוד לדעה זו הובאה במהדורת "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ (עבודה זרה, שם), (על פי כמה מקורות), גירסה שבה נכתב "קוליאס" במקום "אקונס" שקשה לראותה כגילגול של Tunnus. גרסה זו נתמכת בנוסח המובא בתוספתא (שם): "... כגון הקולייס והפולמוס כספתיאס אכנס ואנתיניס כשר וכו'". הקולייס הוא ככל הנראה אחד ממיני המקרל (ראו במאמר "חוץ מן המליח ישן וקולייס האיספנין") השייכים למשפחת הקולייסיים. את ה"פולמוס" מזהה לוינגר עם אחד מסוגי הטונה הנקרא Pelamis. השם העברי התקני הוא אטונוס שחור קווים ובאנגלית skipjack tuna (Katsuwonus pelamis). סוג זה כולל מינים בגודל בינוני. לענ"ד ניתן לכלול בקבוצה זו סוגים נוספים של מינים בגודל בינוני כפלמידה וטוניות (Euthynnus).

תופעת העלמות הקשקשים טיפוסית לבני משפחת הקולייסיים ובבוגרים הניצודים קשה למצוא קשקשים משום שקיימים רק בודדים באיזור חגורת החזה. מאפיין זה קשור לעובדה שבני המשפחה מתמחים בטריפת דגים תוך הסתמכות על שחייה מהירה. בדרך כלל קשקשים משמשים להגנה אך שחיינים מהירים אינם זקוקים לה. הקשקשים מקשים על השחייה ועם התפתחות כושר השחייה הדגים מאבדים את קשקשיהם.

ב. אם נניח ש"כספתיאס" או "אכספטיאס" הוא דג החרב או מין ממשפחת המפרשניים (ראו במאמר "כגון אקונס ואפונס, כטספטייס ואכספטייס ואוטנס מותר") ונקבל את ההשערה ש"אקונס" ו"אפונס" הם מיני "טונה" או "דמויי טונה", סדר השמות ברשימת הדגים נראה לכאורה תמוה משום ש"אטונס" היה צריך להיכתב בסמוך לשאר קרוביו מיני הטונה. לענ"ד ניתן להציע שהסדר ברשימת הדגים מבוסס על גודל המינים, מהקטנים לגדולים. הקבוצה הראשונה כוללת מינים קטנים דוגמת בני משפחת הסרדיניים (סרדינים, עפיאנים ומליחים). בקצה השני של הסקלה עומדים "אטונס" הכולל את מיני הטונה הגדולים מהסוג "טונה"(3)) ואת דג החרב שמשקלם מגיע למאות ק"ג. משקל טונה כחולת סנפיר מגיע ל – 670 ק"ג ומשקלה הממוצע 225-250 ק"ג (תמונה 5). המשקל הממוצע של דגי החרב קטן יותר ונע סביב 100 ק"ג משום שהזכרים קטנים מהנקבות ונדיר למצוא זכר במשקל העולה על 135 ק"ג. ייתכן, אם כן, שבתווך עומדים מיני טונה בינונים בגודלם מהסוגים טונית (Euthynnus ) ופלמודה (Auxis) הנקראים "דמויי-טונה" וכן מיני המקרל. אורך קוליס כל-ימי (מין מקרל) הוא 25-35 ס"מ (תמונה 6), אורך טונית אטלנטית הוא 25-70 ס"מ (תמונה 2) ואורך שכיח של אטונוס שחור קווים 80 ס"מ (תמונה 4).
 

תמונה 1. מקרל ספרדי אטלנטי  צילמו: Simões, N.;Zarco Perello, S.;Moreno Mendoza, R.		תמונה 2.  טונית אטלנטית         צילם: Darren Baker

תמונה 3. פלמודה ים-תיכונית        צילם: Wibowo Djatmiko		תמונה 4.  אוטונס שחור קווים       צילם: Obsidian Soul

תמונה 5. טונה כחולת סנפיר        מקור: FishWatch		תמונה 6.  קוליאס כל-ימי        צילם: Etrusko25

(1) לאור הדמיון הרב בין המינים והקושי הרב להבחין ביניהם נראה סביר יותר שהשמות מייצגים קבוצות ולא מינים בודדים.
(2) למשל: "חוץ מדג מלוח ישן או קולייס האיספנין - דג שקורין טונינ"א" (רש"י, שבת, לט ע"א).
(3) ח. י. קאהוט מציין בערך "אטונס" ובערך "טנס" ששם זה בלשון יוון ורומי הוא "מין דג גדול ושמן נכבש בציר".
 

מקורות עיקריים:

ד. גולני וד. דרום, מדריך הדגים של ישראל, הוצאת כתר 1997, עמ' 208.
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 176-177.


 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.