ללמוד לומר איני יודע / רפי זברגר

עבודה זרה כא ע"ב - כב ע''א

הקדמה

בסוף הדף הקודם, החלה הגמרא לעסוק בקטע של ברייתא אשר מצטט את דברי רבי שמעון בן אלעזר, אשר למדנו לפני כן: 
לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו, וכותי זה עושה בו מלאכה בחולו של מועד
יש איסור להשכיר לכותי שדה, מפני שאנשים מייחסים את מה שקורה בתוך השדה לבעלים של השדה, ומכיוון שכותי עובד בין היתר גם בחול המועד, יגידו אנשים שהכותי עובד בשליחות בעל השדה בחול המועד האסור בעבודה. 
 

הנושא

מדייקת הגמרא מתוך ברייתא זו: אבל עובד כוכבים מאי שרי? מכך שהברייתא מדברת על כותי, אנו מבינים שאסור להשכיר דווקא לכותי, אבל לגוי העובד כוכבים ומזלות מותר להשכיר. ומיד מנסה הגמרא לתת טעם לדין זה: דאמרי: אריסא אריסותיה עביד.
כלומר, לא מייחסים את העבודה הנעשית בשדה מושכרת לגוי אל הבעלים אלא רק לאריס הגוי הנמצא בשדה, ולכן אין שום בעיה שהגוי עובד גם בשבת וחגים, שהרי לגוי מותר לעבוד במועדים אלו. 
לאור תשובה זו חוזרת הגמרא לכותי ומקשה: אי הכי, כותי נמי אמרי, אריסא אריסותיה עביד!
גם ביחס לכותי נוכל לומר כמו שאמרנו ביחס לגוי: האריס הכותי עובד את העבודה שלו, ואין היא מיוחסת לבעלים, אם כן, מדוע אסר רבי שמעון בן אלעזר להשכיר שדה לכותי? 
לאור שאלות אלו חוזרת הגמרא מהטעם שהסברנו בו את האיסור להשכיר לכותי: אריסותא לרבי שמעון בן אלעזר לית ליה.
אין אנו מייחסים את העבודה של הכותי לעצמו, אלא לבעלים, ולכן באמת, עבודת הכותי בחול המועד תיוחס לבעלים ולכן אסור להשכיר לו.
אם כך חוזרת השאלה: אלא עובד כוכבים מאי טעמא מותר? מדוע מתיקים להשכיר לגוי?
ועונה הגמרא: דאמרינן ליה וציית. אם הבעלים יבקש מן הגוי שלא לעבוד בשבת ובחגים, הוא ייענה לבקשה זו, ולכן אין שום בעיה. 
ומייד מקשה הגמרא על עיקרון זה: כותי נמי אמרינן ליה וציית? האם כותי אינו מציית כאשר נאמר לו שלא לעבוד בחול המועד?
ועונה הגמרא תשובה מפתיעה: כותי לא ציית, דאמר אנא גמירנא טפי מינך.
כותי באמת לא יישמע לבעל השדה ולא יציית לבקשתו שלא לעבוד בחול המועד, כיוון שהוא אומר וחושב כי הוא יודע את ההלכות, ואין הוא מכיר בהלכה זו, ולכן אמנם יעבוד בחול המועד והמלאכה תיוחס לבעל השדה. 
 

מהו המסר?

למדנו זה עתה, כי הכותי מייחס לעצמו חכמה ודעת, והוא ''לא ישים'' ולא ייענה לבקשת בעל השדה שלא לעבוד בחול המועד, כיוון ''שהוא יודע'' כי מותר לעבוד בחול המועד. הוא אינו מכיר בהלכה זו, וחושב כי דרכו היא הדרך הנכונה והאמיתית ולא יהיה מוכן לשמוע ולציית לבעל השדה.
הרגשות כאלו של ''אני יודע ומבין'' הינן הרגשות מוכרות מאוד בתחומים שונים ואצל אנשים רבים. הרבה מאוד אנשים חשים ומתנהגים במצבים מסוימים כאילו הם מבינים ויודעים הכול. לא משנה שמדובר בנושא שאינו מוכר להם כלל וכלל – הם יודעים. הם לא רק יודעים, אלא אפילו מוכנים להסביר ולשכנע מדוע דעתם, היא הדעה הנכונה ואמיתית.
ניתן אולי לומר, כי רוב רובם של הוויכוחים נובעים מכוח תחושות כאלו. אנשים מסוגלים להתווכח בלהט רב, על נושאים שאין להם הבנה, כאילו זה הנושא הכי מוכר להם. תחושות אלו נובעות מחוסר ענווה, מיהירות ומתוך מחשבת גאווה: אני יודע הכול, ואף אחד לא ילמד אותי.
למדנו מידת צניעות ממשה רבינו, וכיצד יש לנהוג. אחד ההסברים למשפט שאמר משה רבינו לפרעה, באזהרתו לפרעה לפני מכת בכורות (שמות, י''ג, י'): כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, כאשר הוא נקט בלשון כַּחֲצֹת ולא אמר בחצות הלילה, כדי ללמדנו לומר ''איני יודע''.
כביכול, משה רבינו אמר כי מכת בכורות לא תהיה בדיוק בחצות הלילה, כיוון שאין הוא רוצה לומר משהו וודאי, במצב שהוא לא יודע שאמנם כך יהיה, ולכן אמר שמכה זו תגיע בערך בזמן חצות הלילה.
נשאף כולנו ללמוד ממשה רבינו מידת הצניעות זו, וללמוד לומר ללא בושה ''איני יודע''  במקום שאינו מוכר לנו דיו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]