ליצנות / רפי זברגר

עבודה זרה יח ע''ב  

הקדמה

למדנו במשנה בדף ט''ז על האיסור לבנות אידטדייא בשביל גויים עובדי עבודה זרה. על כך מצטטת הגמרא ברייתא בדף שלנו:
ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים ועליהם הכתוב אומר (תהילים א', א'): אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. הברייתא קוראת לאנשים אשר הולכים למקומות שיש בהם מנחשים, מכשפים, לוכשי נחשים הולכים ב''מושב ליצים''.
 

הנושא

לאחר שהזכרנו את הפסוק הראשון של ספר תהילים, המכבד אנשים המסוגלים ''לעמוד בפרץ'', ולא ללכת למקומות שליליים כמו ''דרך חטאים'', ''עצת רשעים'' ומושב לצים, מרחיבים בנושא ''שלילת הליצנות'', ומביאים מספר תוצאות אפשריות למתלוצץ:
1. אמר רבי אליעזר: כל המתלוצץ יסורין באין עליו שנאמר (ישעיהו כ''ח, כ''ב): וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם ,
אמר להו רבא לרבנן: במטותא, בעינא מינייכו דלא תתלוצצו דלא ליתו עלייכו יסורין. 
רבא מבקש מאוד מחכמים שלא יתלוצצו כדי שלא להביא עליהם ייסורים. 
2. אמר רב קטינא: כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין שנאמר (הושע ז', ה :( מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים 
3. אמר רבי שמעון בן לקיש כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר (משלי כ''א, כ''ד): זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן. 
ואין עברה אלא גיהנם שנאמר (צפניה א', ט''ו): יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא, יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל.
4. אמר רבי חנילאי בר חנילאי: כל המתלוצץ גורם כלייה לעולם שנאמר (ישעיהו שם): וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם, כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת עַל כָּל הָאָרֶץ. 
 

מהו המסר?

מקובל לומר כי ''ליצנות את דוחה מאה תוכחות''. משמעות ביטוי זה כי מחנך יכול לעבוד קשה מאוד כדי לחנך את תלמידו או בנו, ''להרביץ'' תורה במשך ימים ארוכים, ללמד ולעצב את דמות התלמיד/ילד ולהגיע להישגים יפים, ואז ביום בהיר אחד, אחד החברים או הילדים האחרים ''מרביץ התלוצצות'' שמפקיעה ומורידה בבת אחת השפעה חיובית של זמן רב.
מסילת ישרים בפרק ה' מדבר על כך בזה הלשון:
"בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות. מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו או שומעו עניינים שיעירוהו אל החשבון והפשפוש במעשים, ובכוח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשה בו רושם כלל".
מותר וצריך לצחוק, זה בריא, זה משחרר ונותן כוחות להמשך הדרך, אבל ליצנות, צחוק מאנשים, צחוק מעקרונות חשובים, היא ''רעה חולה'' ויכולה להרוס דברים רבים שנבנו בעמל רב. נשים לב להבדל הדק ביניהם ולהשתדל להימנע מכל ליצנות.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]