דיוק וחידוש ברש"י
שבועות דף ה
עמוד א
רש"י ד"ה שנים שהן ארבעה. מראה לשון זכר הוא להכי תנן להו בלשון זכר כדכתיב (יחזקאל א) מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה' וגו':
רש"י במסכת שבת כותב שמראה לשון זכר וע"כ משנה התנא את לשונו מלשון נקיבה שתים שהן ארבע שכתובים גבי שבועות וידיעות ויציאות, וכן תוס' בדף ב' עמוד א בד"ה מראות נגעים מסבירים גם שמראה לשוןן זכור ומביא את הפסוק אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה, והנה רש"י בדף ה' במסכתנו חוזר ומסביר שמראה לשון זכר ומביא פסוק מיחזקאל בחזיון מעשה המרכבה, ואף רש"י כותב וגו' שפירושו שכל הפסוק נוגע לענינינו,
בראשית הדברים צריך להבין למה כל כך צריך וחשוב להסביר את שינוי הלשון מנקיבה לזכר, שהן תוס' והן רש"י נזקקו לפרש ואף להביא ראיה שמראה לשון זכר,
ובדברי רש"י נתמה שמביא ראיה מפסוק בנביא כשיש פסוק מפורש בתורה והרי אין זה מדרכו בשאר מקומות שביא ראיה ללשון חכמים מפסוק בתנ"ך מביא בדרך כלל את הפעם הראשונה שמופיע לשון זה בתורה, ואם מביא ממקום אחר הרי שיש דברים בגו וביותר כשמביא מנ"ך כשיש פסוק בתורה,
ובהבנת עומק פירושו של רש"י שבהבאת פסוק זה וזניחת הפסוק שתוספת הביא, יוסבר בדרך נפלאה כוונת התנא בשינוי הלשון בדווקא,
הנה ידוע שיש כמה וכמה מילים בלשון הקודש שהם בלשון זכר ביחיד ובריבוי פעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקיבה כגון אבא – אבות, מחנה – מחנות מחנים, והנה הנגעים עצמם הם לשון זכר ובתורה ההתייחסות הם גם בלשון זכר וגם בלשון נקיבה פשה הנגע, פשתה, אדמדמת, עמד הנגע, צרעת, וע"כ שהתנא כתב מראות נגעים היה יכול להמשיך גם כן כמו השאר בלשון נקיבה, אלא שתנא שינה במכוון להבין שמדבר בדווקא על "מראה" וצריך להבין מה הוא מראה,
ומכאן יתברר מדוע לא נקט רש"י את הפסוק של תוספות שהרי כעין לשון זה ממש מופיע בלשון נקיבה בדניאל ד ואראה את המראה הגדולה הזאת (ועיין גם במאירי) אמנם הניקוד של המילה מראה משתנה בין זכר בסגול תחת האל"ף, לנקיבה בפתח תחת האל"ף, אבל הריבוי של שניהם הוא מראות וא"כ בוודאי שיכל התנא להמשיך בלשון נקיבה שהרי מדובר על נגע צרעת שהוא ג"כ לשון נקיבה,
ומכאן נבוא לבאר את המושג מראה שיש לו שני צורות הבנה, מראה של הדבר עצמו, שאותו רואה כל אחד והוא מוחלט, למראה שהכוונה איך הדבר נראה שהוא לא דבר מוחלט והוא כפי עיני המסתכל למה הוא מדמה את מה שרואה, ומראות נגעים שכאן אין הכוונה למראה מוחלט בן ארבעה גוונים צבעים, אלא לדימוי המראה לארבעה גוונים שונים, וליתר בהירות אם מראה הצרעת היא מוחלטת ואיננה תלויה בעיני המסתכל הרי שאין הדבר היה תלוי בכהן, אבל צרעת כידוע היא לפי מראה עיני הכהן והוא מחליט לאן לשייך את מראה הנגע ולאיזה מארבעת הגוונים לדמותו והוא נראות הנגע ומראה זה הוא לשון זכר תמיד שהוא הנראות מבחינת הצבע,
וכן נראה מפורש במשניות נגעים פרק ב - משנה א בַּהֶרֶת עַזָּה נִרְאֵית בַּגֶּרְמָנִי כֵּהָה, וְהַכֵּהָה בַכּוּשִׁי עַזָּה. הרי לנו שבנראות עסקינן ולא במראה מוחלט.
(וכן איתא ברש"י בפרק זה ביחזקאל מראות אלהים. על שם שלא היה רואה באספקלריא מאירה קורא אותה מראות אלהים כעין חלום ולא ממש וכל הנביאים אף הם מתוך אספקלריא שאינה מאירה ראו חוץ ממשה רבינו הוא שנאמר וביד הנביאי' אדמ' (הושע י''ב))
והנה הפסוק ביחזקאל יתבאר התאמתו המדויק בדרך הפרד"ס
פשט - מראה הנגה פירושו כנראות = צבע הנגה כן הוא מראה כבוד ה' כמו הנראות של צבע הנגה שהוא לבן בהק (והוא גם מראה הצרעת) ואפשר גם לצרף לתחילת הפסוק כמראה הקשת כן הוא מראה הנגה, צבע הקשת הוא כל הצבעים, ולמעשה צבע לבן אינו צבע ממשי אלא השתקפות של כל צבעי הקשת.
רמז - כמראה הנגע לשון נופל על לשון כמראה הנגע
דרש – מראה הנגה הוא מראה שמסמל דבר והיפוכו מראה כבוד ה' קדושה, וקליפת נוגה ההיפך כן נגע צרעת שנגע וענג מתהפכים וסיד ההיכל המקום הקדוש ביותר נבחר כדוגמא למראה טומאה.
סוד – כמראה הנגה וכו' עיין במצודות על פסוק זה שמתאר את מראה זה כמראה הנחזה ביציאת הקב"ה מבית המקדש, מובא במפרשים שמעשה מרכבה בעולם היצירה הוא בית המקדש, וכן מובא בגמרא על מראה הבזק הנאמר במעשה מרכבה שהוא ריצת הכהנים על הכבש, ומסירת מזרקי הכסף וכו' ואפשר שאכן מראה הנגה הוא מראה סיד ההיכל.
הפסוק ביחזקאל מגדיר במדויק ענין זה ואגב כך נבין גם את ההבדל שבין המראה שרואה יחזקאל ושאר הנביאים למראה שרואה משה רבינו כמראה מוחלט, דבר זה מתבטא היטיב בפסוקים אלו: ויאמר, שמעו-נא דבריי; אם-יהיה, נביאכם--יהוה "במראה" אליו אתוודע, בחלום אדבר-בו. ז לא-כן, עבדי משה: בכל-ביתי, נאמן הוא. ח פה אל-פה אדבר-בו, ו"מראה" ולא בחידות, ותמונת יהוה, יביט; ומדוע לא יראתם, לדבר בעבדי במשה,.
