ערמה / רפי זברגר

עבודה זרה יד ע"ב  

הקדמה

למדנו במשנה בדף י''ג כי אין למכור לעובד כוכבים תרנגול לבן, גם לא במשך השנה, כיוון שאנו מניחים כי הוא ישתמש בכך לעבודה זרה. בסופה של המשנה סייגנו דין זה וקבענו שאם קוטע המוכר אצבע מהתרנגול, ואז מוכר לעובד כוכבים, מותר למכור כיוון ש''אין מקריבים חסר לעבודת כוכבים''. כלומר, תרנגול קטוע יד אינו מוקרב לעובדה זרה ולכן אין איסור למכור לו. 
 

הנושא

שאל רב אשי על הדין מן המשנה אשר למדנו זה עתה:
תרנגול לבן קטוע למי? מהו למכור לו תרנגול לבן שלם, מי אמרינן, מדקאמר קטוע - לאו לעבודת כוכבים קבעי, או דלמא, איערומי קא מערים.
האם כאשר הקונה הולך בשוק ומכריז כי הוא רוצה לקנות ''תרנגול לבן קטוע'', האם ניתן למכור לו תרנגול לבן רגיל, בהנחה שהכרזתו מלמדת שאינו מעוניין לקנות תרנגול לעבודה זרה, שהרי ביקש תרנגול לבן קטוע, ואין מקריבים ''תרנגולים קטועים'' לעבודה זרה, או שמא נאמר כי הוא ''מערים'' על היהודים שנמצאים באותו שוק, שכן הוא יודע שיהודי לא ימכור לו תרנגול לבן סתם, מן החשש שישתמש בכך לעבודה זרה, לכן, הוא מספר כי הוא רוצה תרנגול לבן קטוע, אבל באמת הוא רוצה תרנגול לבן רגיל לשם עבודה זרה, ולכן לא נאמין לו ולא נמכור לו תרנגול לבן רגיל.
ממשיכה הגמרא ושואלת שאלה נוספת, בהנחה שבמקרה הראשון לא נמכור לגוי זה, מחשש שהוא מערים על היהודים: 
תרנגול לבן למי? תרנגול לבן למי? ויהבו ליה שחור ושקל, ויהבו ליה אדום ושקל, מהו למכור לו לבן? מי אמרינן כיון דיהבו שחור ושקל, אדום ושקל, לאו לעבודת כוכבים קא בעי, או דלמא איערומי קא מערים, תיקו.
במקרה והגוי הכריז בשוק כי הוא מבקש תרנגול לבן, ונתנו לו שחור או אדום והוא קנה אותם. האם מותר למכור לאותו גוי תרנגול לבן בהנחה שהוא אינו משתמש בתרנגולים לעבודה זרה, או שמא נאמר, כי הוא ''גוי תחמן'' ואפילו עושה מעשה וקונה תרנגולים שאינם מתאימים לעבודה זרה, רק כדי שנחשוב שאינו משתמש בהם לעבודה זרה, אבל בפועל הוא באמת כן רוצה אותם לעבודה זרה, ואז יהיה אסור למכור, או שאיננו חוששים עד כדי כך. נשארה הגמרא ב''תיקו'', כלומר, לא פשטנו את שתי הבעיות. 
בדרך כלל, כאשר יש ספק הבנוי על ספק אחר, והספק השני יוצא מהנחה מסוימת בספק הראשון, הנחה זו מתקבלת להלכה. ובמקרה שלנו, יצאנו בספק השני מתוך ההנחה שבמקרה הראשון, גוי אמנם מערים ואומר שהוא רוצה ''תרנגול קטוע'' על מנת להערים על היהודים, ולכן במקרה זה בוודאי לא מוכרים לו.
 

מהו המסר?

עסקנו היום ב''דיני הערמה''. בלשוננו היום נוכל לומר: האם אנו חוששים ל''תחמנות'', שהאדם אומר או אפילו עושה דברים שאינו מתכוון לכך ברצינות, אלא רק כדי שנחשוב עליו מחשבות מסוימות, שאינן תואמות את המציאות לאשורה.
בחינוך וגם במישורים אחרים נוכל לומר כי תחמנות הינה ''מניפולציה'' שעושים ילדים להוריהם. הם מציגים ''מצג שווא'' על מנת להשיג הישגים. הדבר יכול לקרות בהמון מצבים, שונים ומשונים. ל
משל, ילד המבקש ממתק ואומר להורה שלו: אם לא תיתן לי, אינך אוהב אותי. ברור כשמש, שמבחן אהבה של הורה לילדו אינו מתבטא בנתינת הממתק לילד, ואם ההורה אינו נותן, אין זה מעיד על כך שאינו הורה טוב, לפעמים נוכל לומר אפילו הפוך, אם הוא נותן לילד הרי שאינו הורה טוב. וכן בהרבה מקרים על זה הדרך.
חכמת ההורים להסיט את הילד ממחשבות אלו, לא לתת לו לבצע כאלו ''מניפולציות'' ולהתייחס אליו בכל הכבוד הראוי, אך לא ''להיכנס'' לראש שלו, ולא לחשוב שאמנם יש צדק בדבריו.
תחמנות, ערמה, מניפולציות הן דרכים קיימות בכל מישור בחיים. בעבודה, בין חברים וכאמור גם בין ילדים להורים. יש להיזהר מאוד מהתנהגות כזו, המעידה לפעמים על חוסר אמון, או על חוסר ביטחון עצמי של הנוהג כך, ולדעת להבחין בכך, ולהשתדל מאוד לא להיכנס למבוך זה, אלא להסיט את הדיון לנושאים אחרים. אם ילדים משתמשים בדרך זו לעיתים קרובות, כדאי מאוד לנסות ולשוחח איתם על כך, להסביר להם בדרכים נעימות כי התנהגות כזו ''אינה מכבדת את בעליה'' וראוי מאוד להימנע ממנה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]