טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מאי חילק? אמר רב נחמן בר אבא אמר רב: זו סולתנית – מליח
"וטרית טרופה, וציר שאין בה דגה וכו'. מאי חילק? אמר רב נחמן בר אבא אמר רב: זו סולתנית, ומפני מה אסורה? מפני שערבונה עולה עמה. תנו רבנן: אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיץ - הרי זה מותר; יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מן הים, כגון אקונס ואפונס, כטספטייס ואכספטייס ואוטנס מותר" (עבודה זרה, לט ע"א).
פירוש: שנינו שעוד דברים שאסורים באכילה והם: טָרִית טְרוּפָה, וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה וחילק וכו'. ושואלים: מַאי [מה הוא] פירוש חִילָּק? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר אַבָּא אָמַר רַב: זוֹ סוּלְתָּנִית (מין דגים קטנים) שבקטנותם אין להם עדיין קשקשים, וּמִפְּנֵי מָה אֲסוּרָה? מִפְּנֵי שֶׁעֵרְבוֹנָהּ כלומר, דגים טמאים מעורבים בה עוֹלֶה עִמָּהּ ולא ניתן להבחין ביניהם. תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: דג שאֵין לוֹ עַכְשָׁיו קשקשים, שהוא מסימני טהרה בדג, וְעָתִיד לְגַדֵּל קשקשים לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַסּוּלְתָּנִית וְהָעָפִיָּץ הֲרֵי זֶה מוּתָּר. וכן דג שיֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו קשקשים וְעָתִיד לְהַשִּׁיר אותם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַיָּם, כְּגוֹן אָקוּנָס וְאָפוּנָס, כְּטַסְפָטִיָּיס וְאַכְסַפְטִיָּיס וְאוֹטָנָס מוּתָּר, שמה שאסור באכילה הוא דווקא דג שאין לו סנפירים וקשקשת כלל בכל שלב שהוא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: מליח אטלנטי שם באנגלית: Atlantic Herring שם מדעי: Clupea harengus
שם נרדף במקורות: חילק? צחנתא? סולתנית?
נושא מרכזי: לזיהוי ה"סולתנית"
כמבוא לזיהוי הדגים המוזכרים בסוגייתנו אקדים את דבריו של הרב י. מ. לוינגר בספרו "מאור לכשרות" (חלק ז'):
"הקושי בזיהוי דגים אלה לפרטיהם, נובע מהעובדה ששמות הדגים הללו לועזיים, בחלקם הם לטיניים, יווניים, פרסיים ועוד. כשהועתקו השמות הללו באותיות עבריות, כשהמעתיקים לא ידעו לקרוא את המלים נכון, חלו שיבושים. יש אפשרות שהמעתיקים הראשונים עדיין ידעו מה הם מעתיקים, כי הכירו את הלע"ז, הבאים אחריהם העתיקו שיבושים, עקב אי ההבנה ומהירות ההעתקה".
על השיבושים הרבים עשוי להעיד כל מי שניסה להשוות בין נוסחאות כתבי היד והדפוסים השונים. השם העברי היחיד ברשימת הדגים הוא הסולתנית וכמעט אין בו חילופי גרסאות. למרות הקושי בזיהוי הדגים הנובע מחילופים אלו, ושינויים אפשריים שחלו בשמות עצמם במהלך הדורות, לא נרתעו מחברים מלנסות ולהציע זיהויים שאותם ננסה לסקור.
בסוגייתנו ניתן ללמוד על שלושה מאפיינים של הסולתנית העשויים לרמוז על מועמדים אפשריים להיקרא בשם זה. א. שם נרדף לסולתנית הוא חילק. ב. כאשר שולים סולתנית "ערבונה" עולה עימה. ג. קשקשי הסולתנית גדלים רק לאחר זמן. למעשה קיים קושי להבין את משמעותם של שני המאפיינים הראשונים וכך נותרת זהותה של הסולתנית מסופקת. קיימות שתי גישות לזיהוי הסולתנית. יש הסבורים שסולתנית היא שמו של מין דג ספציפי ומציעים כמה אפשרויות ואילו אחרים סבורים שהיא ביטוי של אופן הכנת הדגים למאכל.
"חילק" = מין דג
את החילק אנו פוגשים במשנה (עבודה זרה, פ"ב מ"ו): "אלו דברים של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו ... וטרית טרופה וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו והחילק וכו'". מפרש רש"י (עבודה זרה, לה ע"ב): "והחילק - מין דגים קטנים טהורים והיא סולתנית ואין לה סנפיר וקשקשת ועתיד לגדל לאחר זמן סנפיר וקשקשת וקיימא לן דמותרת. ואמר בגמרא מפני מה אסרוה מפני שעירבונה עולה עמה, דגים טמאים הדומים לה הלכך לא שנא טרופה ולא שנא אינה טרופה איכא למיחש לאחד מאלף ביניהם דדמו ליה ולא מינכרי אבל טרית אין שקץ דומה לה הלכך כי אינה טרופה שריא". בפירושו מתייחס רש"י לטעמו של רב לאסור את הסולתנית "מפני שערבונה עולה עמה". באופן זה פירש גם הרמב"ם במשנה: "וחליק - מין מהדגים, והוא דג טהור, אבל הוא כשהוא קטן אין נמצא לו לא קשקשת ולא סנפיר עד שיגדל ויתחדשו לו, ואסרנוהו לפי שהוא עולה מן הים עם מין אחר אסור שמתערב בו תערובת רבה, עד שלא יבחינו בו אלא יחידים מבני אדם". בתוספת "עד שלא יבחינו בו אלא יחידים מבני אדם" רומז הרמב"ם לדברי הברייתא (עבודה זרה, לד ע"ב): "והמורייס. ת"ר: מורייס אומן מותר. רבי יהודה בן גמליאל אומר משום רבי חנינא בן גמליאל: אף חילק אומן מותר". מפרש רש"י: "חילק ... והאי חילק אומן כיון דאומן הוא ובקי בדבר מבדילן הימנה משום דלא חשיב טעמא ומקלקלי ליה לסולתנית, ומרע ליה לכולי ארביה". מהברייתא ניתן להסיק שלמרות הדמיון הרב בין חילק לדגים טמאים הרי שאומן מסוגל להבחין ביניהם.
מהסברם של רש"י והרמב"ם משתמע מאפיין נוסף של החילק (סולתנית) והוא שמדובר בשמו של דג ספציפי ("מין מהדגים") שקשקשיו וסנפיריו מתפתחים רק לאחר זמן. בניגוד לטרית הוא דומה מאד לדגים טמאים הנלכדים איתו. הדמיון של החילק או הסולתנית לדגים טמאים נובע גם מכך שבשלב הצעיר אין לדגים סימני טהרה ולכן הם דומים לדגים טמאים.
עמדה שונה ביחס להבדל בין חילק וטרית אנו מוצאים בירושלמי (וילנא, עבודה זרה, פ"ב הל' ט') על פי הבנת ה"פני משה": "אי זהו החילק? רב אמר סולתניתא. אמר רבי יוחנן: הוא חילק הוא טרית טרופה"(1). מפרש "פני משה": איזהו החילק. דתנן לעיל שאסור באכילה משלהן. סולתניתא. מין דגים קטנים שנתערב בהן ממיני דג טמא". הוא חילק הוא טרית טרופה. כלומר חילק גם כן לא אסרו אלא אם הוא טרוף כדין הטרית שאז אינו ניכר בו תערובת דג טמא". על פי פירושו גם סולתנית שונה מהדגים המעורבים בה ואם לא נמעכה או רוסקה ("טרופה") אינה אסורה. לפחות לכאורה ניתן להבין שמחלוקת המפרשים לגבי הקשר בין חילק וטרית נובעת מהבנה שונה של היחס בין שיטות רב ורבי יוחנן המובאות בירושלמי. לדעת רש"י והרמב"ם קיימת מחלוקת אמוראים ביחס לאופן בו הסולתנית אסורה. לדעת רב חילק הוא תערובת דגים הנקראים סולתנית עם דגים טמאים והם אסורים גם כאשר הם שלמים ואילו לרבי יוחנן הם אסורים רק כאשר הם "טרופים". לדעת "פני משה" דברי רבי יוחנן מהווים הסבר לדברי רב. רב ציין את מין הדגים הנקראים חילק ורבי יוחנן מוסיף שהם נאסרו רק כאשר הם "טרופים" בדומה לטרית.
ח. י. קאהוט (ערך "חלק") מציג על פי לעוויזון שתי פרשנויות למקור השם "חילק" וטוען שהן מייצגות מחלוקת בין רב לרבי יוחנן האם הסולתנית אסורה גם כאשר איננה "טרופה". לשיטת רב מקור השם חילק הוא במילה הערבית علق שפירושה דבוק, אדוק ומחובר (לא מצאתי אישוש לתרגום זה). לדעתו מדובר בשם כללי לסרדינים (והערינג) "שנעצרין ונדחקין עד כי תיבה קטנה תכיל לערך עשרת אלפים דגים ממין הנזכר והנה רב היטב ידע לשון ערבי לכן הבין (חילק) חלק של משנה מלשון ערבי הנ"ל היינו עצירה ודחיקה ומכנה על ידי המילה הזאת דגי סולתנית". לדעתו רבי יוחנן סבר שמקור המילה חילק הוא עברי: "... אולם רבי יוחנן פתר חילק של משנה מלשון חָלַק העברי כלומר פלג וחתך לכן מכנה על ידי שם חילק את הדג טרית טרופה ועיי"ע טרית".
זהות המין "חילק" (סולתנית)
רבי בנימין מוספיא ב"מוסף הערוך" (ערך "חלק") פירש: "הלק בלשון יוני (ח. י. קאהוט מגיה ללשון רומי) מין דג אשר נאכל מליח ומעושן בעודו נא וצלי. ויש מהם לאלפים ולרבבות ובפרט בארצות אלו צפוניות ועושים בהם פרקמטיא עצומה וגם קראו הרומיים כן למין אכילה עשויה ממעי דגים". בדברי "מוסף הערוך" אנו מוצאים את שתי הגישות לזיהוי החילק (סולתנית). הצעתו הראשונה היא לזהות את החילק עם דג המליח (הרינג) הנקרא בלטינית allec (בלשונו "הלק"). התיאור המפורט שבערך "חלק" אכן מתאים מאד למוכר לנו ביחס לדג המליח. הוא נאכל "נא" כלומר כבוש ומעושן. להקותיו מונות אלפי פרטים והוא נפוץ "בארצות אלו צפוניות". המליח הוא סוג במשפחת הסרדיניים החי במים רדודים בצפון האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט, בים הבלטי ובים התיכון. הסוג מונה חמישה עשר מינים אך הנפוץ ביותר הוא המליח האטלנטי (Clupea harengus) (תמונה 1) דגי ההרינג נעים בלהקות גדולות המגיעות באביב לחופי אירופה וצפון אמריקה ושם הן ניצודות. המליחים בעלי צבע כסוף וסנפיר גב בודד רך ללא קוצים. אין להם קו צד והם בעלי לסת תחתונה בולטת. הגודל משתנה בין תתי המין. המליח האטלנטי מגיע לאורך כ – 46 ס"מ ומשקל של 680 גרם. אורך המליח הפסיפי הוא כ – 38 ס"מ.
קאהוט מצטט השערה נוספת של י. ל. אייזלער שמצא קשר בין השם "חילק" לבין השם χαλκίς) chalcis) ש"בלשון יוון ורומא" הוא שם של אחד ממיני המליח. ניסיון להגדיר את המין הוביל למין "מליח נקוד-גב" (Spotback Herring) שתפוצתו היא באוקיינוס השקט ומגיע לים סוף. לדעת קאהוט עצמו הגירסה העיקרית היא "סלתנית" והוא מזהה בין סלתנית וסרדנית. בהחלפת ה"ל" ב"ר" ו"ת" ב"ד"(2) מתקבל השם היווני והרומי (sardine) (σαρδινη) שהוא הדג הנקרא בגרמנית Sardelle (אנשובי). לדעתו דג זה דומה ל"אפויין" (עפיאן) ולכן שניהם הוזכרו יחד ("תנו רבנן: אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיאן וכו'"(3)), חולין, סו ע"א). מין שהיה נפוץ מאד באזורנו הוא הטרית הדקה (Sardinella aurita) (תמונה 2) וייתכן שעל פי גישה זו היא הסולתנית (על הטרית הדקה ראו במאמר "שפני זה חלזון טמוני זו טרית").
כהוכחה לזיהוי זה הוא מציין את העובדה שבמהלך דיג של להקות סרדינים נלכדים יחד איתם דגים קטנים ממין אחר שאיננו טהור ולכך כוונת רב האוסר סולתנית "מפני שערבונה עולה עמה". דגים טמאים אלו נקראים בלשונו Weissfische אך עיון במרשתת מלמד שמשמעות שם זה איננה למין ספציפי אלא לקבוצת דגי מים מתוקים, בעלי גוון כסוף, ממשפחת הקרפיוניים שהם דגים בעלי סנפיר וקשקשת. לחלופין הוא מציע אפשרות שהמילה "ערבונה" אין משמעה עירוב אלא בחלוף "ר" ב"ל" דג הנקרא alburni. גם הצעה זו נתקלת בקשיים דומים משום שדג זה הוא דג טהור החי מים מתוקים ואינו נלכד יחד עם סרדינים.
"חילק" = צורת עיבוד דגים
ב"מוסף הערוך" מובאת דעה שניה לפירוש המונח "חילק" שאיננה מתייחסת למין דג ספציפי: "... וגם קראו הרומיים כן למין אכילה עשויה ממעי דגים וכו'". באופן דומה, אם כי לא זהה, כתב הרב לוינגר (שם) ש"סולתנית" איננה שם של מין ספציפי אלא אופן הכנתו לאכילה. לדעתו הסבר זה מיישב את הסתירה בדברי רש"י בפירושו לשם "סולתנית". בפירושו במסכת עבודה זרה כתב שהסולתנית היא דג קטן שעם הזמן יגדלו לו סימני טהרה ואילו בחולין (סו ע"א) תרגם "טונינ"א" שמזוהה עם מיני דגים גדולים. לענ"ד אין סתירה בדברי רש"י שהרי כתב בחולין: "הסולתנית - מין דגים קטנים בלע"ז טונינ"א" ואילו בעבודה זרה לא נקב בשם של דג ספציפי ובשתי הסוגיות התייחס לדגים קטנים. מסתבר שהשימוש בשם טונינ"א ביחס לסולתנית בסוגיה בחולין הוא שיבוש שהרי בשם זה זיהה את קולייס האיספנין (שבת, לט ע"א). יתר על כן, לסולתנית קשקשים הגדלים לאחר זמן ואילו לטונה קשקשים הנושרים בשלבים מאוחרים בחיי הדג. ההצעה שסולתנית היא מונח הקשור לאופן הכנת דגים למאכל אינה מתיישבת עם תאור התפתחות הקשקשים שלה משום שאין קשר בין מאפיין זה ובין אופן ההכנה. גם סמיכות השמות ("... כגון הסולתנית והעפיאן וכו'") רומזת על משמעות השם סולתנית שהרי עפיאן הוא שמו של מין ספציפי. ראיה נוספת לכך ש"חילק" הוא שם של מין מסויים ניתן למצוא בנימוק שמעלה רב לאסור את הסולתנית. שואלת הגמרא "מאי חילק?" ורב עונה: "זו סולתנית, ומפני מה אסורה? מפני שערבונה עולה עמה". קשה להסביר את הביטוי "ערבונה עולה עמה" אלא אם כן הוא מתייחס לשלב הדיג ולא לאופן הכנת הדגים למאכל.
מאידך גיסא ייתכן, ועל פי שיטת רש"י, קיימת ראיה לכך שמדובר במאכל מסויים הנקרא בשם "חילק", ולא בשם דג ספציפי, בספור המסופר בסוגייתנו על רבה בר בר חנה: "רבה בר בר חנה איקלע לאקרא דאגמא, קריבו ליה צחנתא, שמעיה לההוא גברא דהוה קרי ליה באטי, אמר: מדקא קרי ליה באטי שמע מינה דבר טמא אית ביה, לא אכל מיניה. לצפרא עיין בה, אשכח ביה דבר טמא, קרי אנפשיה: לא יאונה לצדיק כל און"(4). רש"י מזהה את ה"צחנתא" עם ה"חילק" ומתוך הספור אנו לומדים שמדובר במאכל מסויים העשוי מתערובת דגים שהיה בתוכו דג טמא בשם "באטי". ייתכן ומקור שתי הגישות להסבר המונח "חילק" (שם מין ספציפי או צורת עיבוד) הוא במחלוקת רב ורבי יוחנן(5). לדעת רב "חילק" הוא סולתנית כלומר שם של אחד ממיני הדגים ואילו לרבי יוחנן הכוונה לצורת עיבוד דגים והכנתם למאכל באופן דומה להכנת טרית ("אמר רבי יוחנן: הוא חילק הוא טרית טרופה").
הרחבה
המשמעות ההלכתית של זיהוי הסולתנית
קאהוט מנמק את התייחסותו המורחבת לזיהוי הסולתנית בכך שיש לו השלכות הלכתיות כפי שעולה מהערת המרדכי על דברי השו"ע (יו"ד, הלכות בהמה וחיה טהורה, סי' פ"ג סק"ה):
"ציר דגים טמאים, אינו אלא מדרבנן. לפיכך מותר לקנות מהעובד גלולים דגים מלוחים, טהורים, אף על פי שמונחים עם הטמאים בכלי אחד שמא לא נמלחו יחד" (שו"ע). הגה: ויש אוסרים, אם מונחין עם הטמאים בחבית אחת. וכן נוהגין שלא לקנותן, אפילו אם רואים רק שמונחים עם הטמאים המלוחים בערבוב על השלחן שמוכרין אותן שם (ת"ה סי' קע"ד והגהות ש"ד וש"ד סימן כ' וא"ז וארוך כלל י"ג ומרדכי בשם תוספות הר"ר ישראל), מלבד בהערינ"ג ומרקדי"ש דמתירין בכל ענין, דודאי אין נמלחים עם הטמאים, משום דאין דרך למלחן עמהם (מרדכי) וכו'".
מוצאים אנו שבניגוד לסרדינים הרי שאת המליח (הרינג) אין מולחים יחד עם מינים נוספים. לענ"ד הדבר קשור לכך שדגי המליח גדולים יותר וניתן להפריד אותם בקלות מהמינים הנלכדים איתם ואילו דגי הסרדין או האנשובי קטנים וקשה לבצע מיון בינם לבין מינים קטנים אחרים. עובדה זו תומכת בזיהוי הסולתנית כסרדין ולא כמליח שהרי לשיטת רב הסולתנית אסורה "מפני שערבונה עולה עמה".
(1) עלינו להניח שהמונח "טרית טרופה" איננו תרגום השם סולתנית שהרי אם כן מדוע הם נמנו בנפרד במשנה (עבודה זרה, פ"ב מ"ו): "אלו דברים של עכו"ם אסורין ואין איסורן איסור הנאה ... וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ וטרית טרופה וציר שאין בה דגה כלבית שוטטת בו והחילק וקורט של חלתית וכו'". על היחס בין שמות אלו ראו בספרו של צ. א. שטיינפלד, 'עם לבדד – מחקרים במסכת עבודה זרה', הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, עמ' 29-33.
(2) ר' יוסי אביב"י האיר את עיני בכוונת קאהוט בהחלפת האותיות: חילופי למנ"ר = אותיות השטף ואותיות דטלנ"ת = אותיות הלשון לפי חלוקת האותיות לפי מוצאן (אהחע"ר - גרון, בומ"ף - שפתיים, גיכ"ק - חיך, דלטנ"ת - לשון, זסשר"ק - שיניים).
(3) על העפיאן ראו במאמר "כגון הסולתנית והעפיץ הרי זה מותר".
(4) פירוש: ועוד מסופר, רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אִיקְלַע [הזדמן] לְאַקְרָא דְּאַגְמָא, קְרִיבוּ לֵיהּ צַחַנְתָּא [הביאו לו מאכל עשוי מדגים קטנים], שַׁמְעֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָרֵי לֵיהּ [שמע לאדם אחד שהיה קורא לו] בָּאטֵי, אָמַר: מִדְּקָא קָרֵי לֵיהּ [מכיון שהוא קורא לו] בָּאטֵי שְׁמַע מִינָּהּ [למד מכאן] שדָּבָר טָמֵא אִית בֵּיהּ [יש בו], משום שבאטי הוא שם של דג טמא, לֹא אָכַל מִינֵּיהּ [ממנו]. לְצַפְרָא [בבוקר] עִיֵּין בָּהּ בדק מאכל זה, אַשְׁכַּח בֵּיהּ [מצא בו] דָּבָר טָמֵא, קָרֵי אַנַּפְשֵׁיהּ [קרא על עצמו] את הפסוק: "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי יב, כא).
(5) אם אכן נניח שהם חולקים כשיטת רש"י והרמב"ם.
מקורות עיקריים:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 174.
ח. י. קאהוט, "הערוך השלם" (ערך "חלק").
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
