הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"וכן אמר..."; "לא שנו אלא"; "איתמר נמי"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
שבועות מה ע"ב
אמר רב נחמן אמר שמואל: לא שנו אלא ששכרו בעדים, אבל שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם, יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך.
א"ל רבי יצחק: יישר,
וכן אמר רבי יוחנן.
מכלל דפליג עליה ר"ל?
איכא דאמרי: מישתא הוה שתי ליה ושתיק ליה:
ואיכא דאמרי: מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה.
איתמר נמי, אמר רב מנשיא בר זביד אמר רב: לא שנו אלא ששכרו בעדים, אבל שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם, יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך.
אמר רמי בר חמא: כמה מעליא הא שמעתא.
אמר ליה רבא: מאי מעליותא? א"כ, שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה? מתוך שיכול לומר לו לא היו דברים מעולם, יכול לומר לו נאנסו! דאפקיד ליה בעדים.
מתוך שיכול לומר לו החזרתיו לך, יכול לומר לו נאנסו! דאפקיד ליה בשטרא.
מכלל דתרוייהו סבירא להו: המפקיד אצל חבירו בעדים - אין צריך להחזיר לו בעדים, בשטר - צריך להחזיר לו בעדים.
מבנה הסוגיה:
1.
אמר רב נחמן אמר שמואל: לא שנו אלא ששכרו בעדים, אבל שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם, יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך.
רב נחמן אמר בשם שמואל שדין המשנה, שהשכיר נשבע ונוטל, הוא רק כאשר שכרו בעדים. הביטוי הפותח הוא "לא שנו אלא...".
בדרך כלל משמעות ביטוי זה היא, שהאמורא מצמצם את דין המשנה דווקא למקרה מסויים.
ייתכן להסביר את המושג "לא שנו אלא..." כמסירת מסורת שונה של דברי המשנה.
2.
יכולה להיות לזה משמעות הלכתית. אם זו מסירת מסורת שונה של דברי התנאים הרי שיתכן ולא ייקבע להלכה, ואם "לא שנו" זהו הסבר מצמצם לדין המשנה על ידי הגמרא [על ידי אמורא מסויים או על ידי "סתמא דגמרא"] הרי שכנראה כוונת הגמרא שיש לפסוק כך.
3.
א"ל רבי יצחק: יישר,
וכן אמר רבי יוחנן.
רבי יצחק "מאשר" את דברי רבי נחמן, ומביא גם את דעתו הזהה של רבי יוחנן.
הביטוי "אמר ליה יישר" [כולל "א"ל"; כולל "אמר ליה רב... יישר"] - 9 מופעים בש"ס. למעשה מדובר ב - 8 מופעים בש"ס, כי במקום אחד מדובר בהקב"ה ומשה רבנו.
בכולם מובא אחרי ה"יישר" תוספת של "וכן אמר...".
"וכן אמר רבי יוחנן" - 3 מופעים
"וכן תרגמה" - 2 מופעים
"וכן אמר ריב"ל" - 1 מופע יחידאי
"וכן אמר רב כהנא" -1 מופע יחידאי
כלומר, יש כאן הדגשה שאמורא מסויים בא לאשר מסורת שנאמרה בשם אמורא אחר.
4.
מכלל דפליג עליה ר"ל?
איכא דאמרי: מישתא הוה שתי ליה ושתיק ליה:
ואיכא דאמרי: מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה.
על דברי רבי יצחק הגמרא שואלת האם ריש לקיש חולק על כך.
5.
"מכלל דפליג עליה ר"ל? " -
"מכלל דפליג" - 6 מופעים בש"ס. לגבי רבי יוחנן וריש לקיש - 3 מופעים. ותמיד אחרי הביטוי "וכן אמר רבי יוחנן"
+ 3 - לגבי רבי יוסי שנחלק על רבי יהודה וההיפך באותה סוגיה
6.
וראה בפרשנים שדווקא לגבי רבי יוחנן וריש לקיש משמע שבכל מקום שאומר רבי יוחנן דין ולא מוזכר כלל ריש לקיש משמע שריש לקיש חולק.
6.1
הגמרא מביאה 2 הסברים [כל הסבר נפתח בביטוי "איכא דאמרי"] מדוע רבי יצחק לא יודע האם בבית המדרש ריש לקיש חלק על רבי יוחנן או לא.
7.
ויש לשאול: ונניח שריש לקיש חולק, אז מה? הרי רבי יוחנן וריש לקיש – הלכה כרבי יוחנן.
ועוד, שבסוגייתנו גם שמואל וגם רב סוברים כך [ולכן הגאונים פסקו בסוגיה כמותם - ראה "מתיבתא", הערה כ].
וקשה, אם אמנם ריש לקיש היה חולק לא היה לזה משמעות הלכתית כלל!
7.1
ואולי יש להסביר כך ["חידוש"]: יתכן שמשמע בסוגיה שרבא מקשה על כל האמוראים הנ"ל.
ואם נאמר שריש לקיש חולק על רבי יוחנן, אזי אולי ניתן לומר שמכיון שרבא הוא "בתראי" ובנוסף הוא גם מסתמך על ריש לקיש אזי הלכה תהיה כמותו אפילו כנגד 3 הגדולים: רב, שמואל ורבי יוחנן.
7.2
כבר הסברנו בדף הקודם [שבועות דף מד] את הביטוי "וכן אמר.." שבא, כנראה לפסוק הלכה.
8.
איתמר נמי, אמר רב מנשיא בר זביד אמר רב: לא שנו אלא ששכרו בעדים, אבל שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם, יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך.
הגמרא מביאה "איתמר נמי" שגם רב סובר כמו שמואל ורבי יוחנן.
9.
אולי יש לומר שעל ידי השימוש בביטוי "איתמר נמי" עורך הגמרא מכריע כדעת אלה שמובאים אחרי "איתמר נמי". וכמו שמביאים הוכחה מברייתא "תניא נמי הכי" [שעל זה נקבע שביטוי זה מוכיח שהדין – להלכה], כך הגמרא מביאה הוכחה לדין שלפניו מדברי אמוראים אחרים, ובעקבות ההוכחה נפסק הדין להלכה כאותה דעה.
9.1
ואולי אפשר לומר אפשרות נוספת [או משלימה], ש"איתמר נמי" הכוונה שאותו אמורא הביא הדברים כמסורת מתקופת התנאים.
10.
הערה חשובה: בעלי הכללים לא דנים בביטוי זה ["איתמר נמי"] באופן מיוחד ומשמעותי.
הם רק מעירים שאין דרך התלמוד לומר "איתמר נמי" אחר שכבר סתר את דבריו.
