הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מאי הוה עלה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
שבועות מב ע"א
ההוא דא"ל לחבריה: הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא, א"ל: פרעתיך, אמר ליה: הנהו סיטראי נינהו; אמר רב נחמן: איתרע שטרא;
רב פפא אמר: לא איתרע שטרא.
ולרב פפא, מאי שנא מההוא דאמר ליה לחבריה: הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא, א"ל: לאו אתורי יהבת לי, ואתית ואיתיבת אמסחתא וקבילת זוזך? ואמר ליה: הנהו סיטראי נינהו,
ואמר רב פפא: איתרע שטרא!
התם כיון דקאמר אתורי יהבת לי ומתורי שקלת איתרע שטרא, הכא אימור סיטראי נינהו.
מאי הוי עלה?
רב פפי אמר: לא איתרע שטרא,
רב ששת בריה דרב אידי אמר: איתרע שטרא.
והלכתא: איתרע שטרא.
1.
הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים במקרה שאדם הוציא שטר חוב על חברו וביקש ממנו לפרוע את השטר. הלוה טען שפרע את השטר והמלוה טען שאמנם הלוה שילם לו, אבל התשלום היה עבור הלוואה אחרת.
2.
רב נחמן טוען שהשטר הורע ומאמינים ללווה ששילם בגין החוב שבשטר,
ואילו רב פפא טוען שהשטר לא הורע והתשלום היה עבור הלוואה אחרת.
3.
בשלב הבא הגמרא מביאה דין אחר של רב פפא ומשווה אותו לענייננו, ומציגה סתירה בין דברי רב פפא, ומיישבת את הסתירה.
4.
מתוך המהלך עד כאן משמע, שההלכה צריכה להיות כרב פפא משתי סיבות:
א. מפני שהוא בתראי.
ב. מפני שהגמרא דנה בעניינו.
5.
לגבי הכרעה במחלוקת הנ"ל הגמרא מביאה שני אמוראים נוספים [יותר מאוחרים] שנחלקו במחלוקת בין רב נחמן ורב פפא.
6.
הגמרא קובעת בסופו של דבר "והלכתא איתרע שטרא", כלומר, הלכה כרב נחמן וכרב ששת בריה דרב אידי.
6.1
ההלכה היא לא כאמור לעיל בסעיף 4, גם מפני המחלוקת בדור יותר מאוחר - לעיל בסעיף 5 - וגם בגלל ה"והלכתא", שהיא ההכרעה הסופית.
7.
הגהות מיימוניות הלכות מלוה ולוה פרק יד הלכה ט:
[ס] כרב נחמן דאמר איתרע שטרא דהלכתא כוותיה בדיני ודלא כרב פפא דאמר לא איתרע ומדקדק ר"ת מדקאמר איתרע ולא קאמר איבטיל שאינו
הרמב"ם פסק כרב נחמן. ונימוקו, שהכלל הוא "הלכה כרב נחמן בדיני".
8.
וקצת קשה: הוא לא מזכיר כלל את ה"והלכתא" שמוזכרת בגמרא.
8.1
הוא גם לא מתייחס כלל למחלוקת של האמוראים הנוספים - לעיל בסעיף 5!
9.
לפני שהגמרא הכריעה היא שאלה "מאי הוה עלה"
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תמב:
" מאי הוי עלה, לא קא בעינן אלא באמוראים שקולים
אבל גבי רב ושמואל במידי דאיסורא דסוגיין בעלמא הלכה כרב באיסורי לא שייך למבעי על זה מאי הוי עלה כ"כ הרא"ש ז"ל בפרק משילין סי' ז' הביאו מוהרש"א בהליכות אלי כלל תקמ"ב,
ולדידי איכא למידק על זה דהא בפרק הגוזל [דף] ק"א א' מצינו דבעי תלמודא מאי הוה עלה על מחלוקת רב נחמן ורב ששת גבי היורד לתוך חורבתו של חבירו וכו' אף דסוגיין דעלמא הלכה כרב נחמן בדיני דהיא היא,
ויש ליישב דהתם שאני דכיון דאותבינן עליה דרב נחמן דאמר שומעין לו מברייתא דרשב"ג ואמרינן לימא רב נחמן דאמר כבית שמאי אף על גב דדחינן הוא דאמר כי האי תנא דתניא שומעין לו דברי רשב"א מאחר דלרשב"ג קיימי ב"ה דסברי אין שומעין לו דלא כרב נחמן נסתפק תלמודא אם גם בזאת סמכינן אכללא דרב נחמן אי לא ואמטו להכי בעי מאי הוי עלה
אי נמי י"ל דמשום דסתמא דתלמודא דעלה להא דר' יוחנן דיש לחלק בין בית לשדה ורב נחמן שומעין לו סתם קאמר על..."
ה"יד מלאכי" קובע ששאלה זו, שמנוסחת בביטוי "מאי הוה עלה", נשאלת רק בין שני אמוראים שקולים. כנראה כוונתו לכך שמדובר בין שני אמוראים שאין כלל הלכתי אחר שמכריע בין שני אמוראים אלה. והוא אומר שבמקום שיש הכרעה, הרי שיש סיבה מסויימת שלא נכריע על פי הכלל הבסיסי, ולכן מופיע הביטוי "מאי הוה עלה".
10.
בסוגייתנו מדובר במחלוקת בין רב נחמן לרב פפא, ואמנם, אין כלל הלכתי ספציפי המכריע בין שני חכמים אלה אבל הרי תקף הכלל של "הלכה כבתראי" ומדוע הגמרא שאלה "מאי הוה עלה".
10.1
אלא אם נאמר שבסוגייתנו מדובר ברב נחמן בר יצחק שהיה בדורו של רב פפא [ראה "מנחת יהודה"], וממילא לא תקף כאן הכלל של "הלכה כבתראי"!
10.2
אבל לא מתאים לאמור לעיל בסעיף 7!
11.
הגמרא טוענת ששני אמוראים נוספים שנחלקו בדבר כיצד להכריע במחלוקת שבין רב נחמן לרב פפא - רב פפי ורב ששת בריה דרב אידי. שני אמוראים אלה היו בני דור אחד יחד עם רב פפא וגם ביניהם אין כלל הכרעתי, וממילא אין תשובה על שאלת הגמרא "מאי הוה עלה"!
12.
ולכן נראה לי ["חידוש"] שה"והלכתא" היא התשובה לשאלת הגמרא "מאי הוה עלה"!
13.
יש גירסא שלא מופיעה בה ה"והלכתא". ראה "רבנן סבוראי", עמוד 160.
